וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ קָרְבָּנ֔וֹ וּשְׁחָט֕וֹ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
ספרא
[א] "וסמך ידו" – לא יד עבדו, לא יד שלוחו, לא יד אשתו. "ידו על ראש" – לא ידו על גב; "ידו על ראש" – לא על הצואר; "על ראש" – לא על הגביים. אוציא את כולם ולא אוציא את החזה? ודין הוא! ומה אם הראש – שאינו טעון תנופה – טעון סמיכה, החזה – שטעונה תנופה – אינו דין שיטעון סמיכה?! תלמוד לומר "על ראש" – ולא על החזה.
ספרא
[ב] "קרבנו…קרבנו" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד) "קרבנו" – לרבות כל בעלי קרבן. הלא דין הוא! מה אם תנופה – שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין – נתמעטה בחוברין, סמיכה – שאינה נוהגת אלא בחיים – אינו דין שתתמעט בחוברין?! תלמוד לומר "קרבנו…" – לרבות כל בעלי קרבן.
ספרא
[ג] "קרבנו" – לא קרבן אביו, "קרבנו" – לא קרבן אחר, "קרבנו" – לא קרבן עובד כוכבים; שר' יהודה אומר אין היורש סומך.