ויקרא ג:ד מדרש: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי וספרא

ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה זה בנין אב כל מקום שנ' דבר נקדים בו קרייה לדבר: לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדבר תאמר בדבור הר סיני שאינו תחלה לדבר ת"ל (י"ט ג') ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר אם אמרת בצד השווה שבהן שהן דבר ובאש ומפי קדש למשה הקדם בהן קרייה לדבר תאמר בדבור אהל מועד שאינו באש ת"ל (ויקרא א' א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: אלא הצד השוה שבהן שהן דבר ומפי קדש למשה הקדים בהן קרייה לדבר: מניין שכל קרייה וקרייה היו משה משה ת"ל (ג' ד') ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין ת"ל ויאמר מלמד שכל הקריות היו משה משה: ומניין על כל קרייה היה אומר הנני ת"ל מתוך הסנה ויאמר הנני שאין ת"ל ויאמר מלמד שעל כל קרייה וקרייה היה אומר הנני: משה משה אברהם אברהם (בראשית כ"ב י"א) יעקב יעקב (שם מ"ו ב') שמואל שמואל (ש"א ג' י') לשון חבה ולשון זירוז: ד"א משה משה הוא משה עד שלא נידבר עמו הוא משה משנידבר עמו:

[ז] "ואת שתי הכליֹת" – לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש. "ואת החלב אשר עליהן" – ולא הבשר שעליהן. "אשר על הכסלים" – זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף – אין לי אלא קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף – אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.

[ח] "ואת היתרת על הכבד" – הדבר שקול: שיטול מן הכבד על היתרת או מן היתרת על הכבד? כשהוא אומר (ויקרא ט, י) "ואת היתרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה" – שיטול מן הכבד על היותרת.