ויקרא ג:יב מדרש: ספרא, ויקרא רבה ומדרש אגדה

[א] "ואם עז קרבנו" – הפסיק הענין שלא תהיה עז טעונה אליה.

[ב] ‏ "קרבנו…קרבנו" (ויקרא ג, ב) (ויקרא ג, ו) (ויקרא ג, ז) (ויקרא ג, ח) (ויקרא ג, יב) (ויקרא ג, יד) "קרבנו" – לרבות כל בעלי קרבן. הלא דין הוא! מה אם תנופה – שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין – נתמעטה בחוברין, סמיכה – שאינה נוהגת אלא בחיים – אינו דין שתתמעט בחוברין?! תלמוד לומר "קרבנו…" – לרבות כל בעלי קרבן.

בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה (ויקרא ו, יג), רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר מְלַמֵּד שֶׁעֲשִׂירִית הָאֵפָה מְעַכֶּבֶת לִכְהֻנַּת אַהֲרֹן וּבָנָיו. (ויקרא ו, יג): סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לְהָבִיא קָרְבָּן יָבִיא מִן הַבָּקָר (ויקרא א, ג): אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, וְאִם לֹא מָצָא מִן הַבָּקָר, יָבִיא כֶּבֶשׂ (ויקרא ג, יז): אִם כֶּבֶש, וְאִם לֹא מָצָא מִן הַכְּבָשִׂים, יָבִיא מִן הָעִזִּים (ויקרא ג, יב): וְאִם עֵז, וְאִם לֹא מָצָא מִן הָעִזִּים יָבִיא מִן הָעוֹפוֹת (ויקרא א, יד): וְאִם מִן הָעוֹף, וְאִם לֹא מָצָא מֵהָעוֹף יָבִיא סֹלֶת (ויקרא א, יד): סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן בָּאִים חֲצָיִּים וְזוֹ בָאָה חֲצָיִּים (ויקרא ו, יג): מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל מִי שֶׁהוּא מַקְרִיב אוֹתָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא מַקְרִיב מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ וגו'.