ויקרא ד:טז מדרש: ספרא ותנחומא בובר

[ו] "ולקח הכהן המשיח" – אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) "הכהן". [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) "הכהן".]‏ אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר "ולקח הכהן המשיח"? אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר – עבודתו כשרה.

פרע מהם הקב"ה במצרים, ואח"כ פרע מהם על הים, במצרים מה כתיב, ויהי בחצי הלילה, כיון שהכה השר שלהן ואחר כך הכה אותן, וכן הוא אומר ובכל אלהי מצרים וגו' (שמות יב יב), של אבן היה נימוק, של כסף ושל זהב היה ניתוך, כיון שפרע מאלהיהם ואחר כך פרע מהם, סוס ורוכבו רמה בים, זה השר, ואח"כ מרכבות פרעה וחילו], אף במלכות רומי הרשעה הזו משהקב"ה פורע משר שלהם ואחר כך פורע מהם, כשם שעשה למלכות בבל, משפרע משרם ואחר כך פרע מנבוכדנצר, שנאמר ופקדתי על בל בבבל (ירמיה נא מד). ואף כך הוא עושה לאדום, שנאמר מדוע נסחף אביריך (שם מו טו), זה השר שלהם, שמלקה אביריך אותו בצרעת, ואין נסחף אלא צרעת, שנאמר שאת או ספחת וגו' (ויקרא יג ב), ואחר כך הוא פורע ממנה, שנאמר כי ה' הדפו (ירמיה שם), וכן הוא אומר יפקד ה' על צבא המרום במרום (ישעיה כד כא), ואחר כך ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] (שם), אבל ישראל כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך הם חיים וקימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמיה י י), ובישראל כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד ד).