ויקרא ד:יד מדרש: מדרש אגדה, מדרש שכל טוב, ספרא ומדרש לקח טוב

ולקחו פר בן בקר. לפי שהבכורות לא עבדו העגל אלא בהוראת אחרים, שנאמר ויאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות ל"ב ד'), ואחר כך כתיב וישכימו ממחרת וגו' (שם שם ו'), ומצינו שהצבור מביאים פר לעולה על העלם דבר על ע"ז, שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' (במדבר טו כד), לכך צוה ללוים להביא פר לעולה, ולפי שמצינו שע"ז חמורה מכל המצות, שכל המודה בה ככופר בכל המצות, שנאמר וכי תשגו ולא תעשו וגו' (שם שם כ"ב), והלא לא נאמרה פשרה זו אלא בהעלם דבר של ע"ז, וחשבה הקב"ה כאילו יהיו שוגגים בכל המצות, לכך הצריכם פר שני לחטאת בהעלם דבר של אחר המצות, שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקר' ד' י"ג), וכתיב והקריבו הקהל פר וגו' (שם שם י"ד), ומהו שאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת, עשאו שני לפר העולה, מה פר העולה לא היה נאכל, כך פר החטאת לא היה נאכל:

וקהל גוים. שהרי כל שבט ושבט נקרא קהל, כדברי ר' יהודה דאמר במס' הוריות, והקריבו הקהל פר בן בקר (ויקרא ד יד), לחייב על כל הקהל, ולהביא פר הוראה:

[יב] ידעו שהורו וטעו ולא ידעו מה הורו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת…" – ולא שיודעו החוטאים.