ויקרא ד:לג מדרש: ספרא ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

וְסָמַךְ֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַֽחַטָּ֑את וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את בִּמְק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

ספרא

[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת" – לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה. "ושחט אתה לחטאת" – שתהיה שחיטתה לשם חטאת; "ולקח הכהן מדם החטאת" – שיהיה קבול דמה לשם חטאת; "וכפר עליו הכהן על חטאתו" (ויקרא ד, לה)‏ – שתהיה כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה – פסול.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

תנו רבנן ד׳ צוחות צוחה עזרה. ראשונה צאו מכאן בני עלי שטמאו היכל ה׳. ועוד צוחה עזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומחלל קדשי שמים. מאי הוה עביד דהוה כריך ידיה בשיראי ועבד עבודת שמים. ועוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה. ועוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן גרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כרסו מקדשי שמים. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל בסעודתו שלש מאות עגלים והיה שותה ג׳ מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה. אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש. מאי סלקא בי׳ ביששכר איש כפר ברקאי. אמרי מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי. מלכתא אמרה אימרא יאי. אמרי מאן מוכח. כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ויומא. אתא איהו (ע״ב) אחוי בידיה אי גדיא יאי ניסקי לתמידא. אמר מלכא הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא ניפסקוה לימיניה. יהב שוחדא ופסקוה לשמאליה. שמע מלכא ופסקוה לימיניה. א״ר יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה מיניה בהאי עלמא. אמר רב אשי יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין דתנן רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום. יכול מפני שמובחרים במינם תלמוד לומר (ויקרא ד לג) ואם כבש מלמד ששניהם שקולים כאחד. רבינא אמר אף מקרא נמי לא קרא דכתיב (ויקרא ג ב) אם כבש וכתיב ואם עז קרבנו אי בעי כבש לייתי ואי בעי עז לייתי:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרא

[ט] "ושחט אֹתו" – ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה (ויקרא ד, לג) "ושחט אֹתה" – ולא חלופה ולא ולדה. מכאן היה ר' שמעון אומר חמש חטאות הן מתות: (א) ולד חטאת, (ב) ותמורה חטאת, (ג) וחטאת שמתו בעליה, (ד) ושכיפרו בעליה, (ה) ושעברה שנתה. אי אתה יכול לומר ולד בצבור – שאין הצבור מביאין נקבה. ואין תמורה חטאת בצבור שאין הצבור ממירין. ולא חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהיו מתות בצבור? אמרת לאו. ילמדו סתומות ממפורשות! מה מפורש ולד חטאת ותמורות חטאת וחטאת שמתו בעליה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה – ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.
שאל רבBookmarkShareCopy