ויקרא ד:לה מדרש: ספרא

[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת" – לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה. "ושחט אתה לחטאת" – שתהיה שחיטתה לשם חטאת; "ולקח הכהן מדם החטאת" – שיהיה קבול דמה לשם חטאת; "וכפר עליו הכהן על חטאתו" (ויקרא ד, לה)‏ – שתהיה כפרה לשם חטאת. מכאן אמרו: שחט שלא לשמה; קבל שלא לשמה; הלך (ס"א הוליך) שלא לשמה; זרק שלא לשמה – פסול.

[ד] "ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים" – ומה פירש בכשב זבח השלמים? – חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה, [אף כאן – חלב תותב וקרום ונקלף ושתי כליות ויותרת ואליה.]

[ה] "וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחד; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. "וְנִסְלַח לוֹ" – אין משיירין לו ליום הכפורים. יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר: "לוֹ".