א֣וֹ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע֮ בְּכָל־דָּבָ֣ר טָמֵא֒ אוֹ֩ בְנִבְלַ֨ת חַיָּ֜ה טְמֵאָ֗ה א֤וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה א֕וֹ בְּנִבְלַ֖ת שֶׁ֣רֶץ טָמֵ֑א וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א וְאָשֵֽׁם׃
ספרא
[א] "או נפש אשר תגע בכל דבר טמא". הזקנים הראשונים היו אומרים, יכול אפילו נגע אדם במגע טומאות יהא חייב? תלמוד לומר 'בנבלת חיה..בנבלת בהמה..בנבלת שרץ" – מה אלו מיוחדים שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.
ספרא
[ב] ר' עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלין במשקין ובכלי חרס יהא חייב? תלמוד לומר 'בהמה' – מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינם אבות הטומאה.
ספרא
[ג] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה, ומשאה אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים – אף איני מרבה אלא את כיוצא בה! ואת מה אני מרבה? – את רוב מי חטאת והמרכב; שחילק מגען ממשאם ומשאם אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים. כשהוא אומר "בכל דבר טמא" – לרבות את מיעוט מי חטאת והמשכב והמושב; ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא-אדם-ולטמא-בגדים. כשהוא אומר "בכל דבר טמא" – לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר; שאין מטמאין לא במגע ולא במשא. וכשהוא אומר "בכל דבר טמא" – לרבות הסככות והפרעות והקירוי, דברי ר' יהודה.