נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃
ספרא
[א] "נפש" – לרבות כהן משיח למעילה. "כִּי תִמְעֹל מַעַל" – אין מעילה אלא שינוי. וכן הוא אומר 'וימעלו בה' אלהי אבותם ויזנו אחרי הבעלים' (דה"א ה, כה). וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) "איש..כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל".
ספרא
[א] "מִקָּדְשֵׁי יהוה" – המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם. אין לי אלא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שכולם להשם; מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים – בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים? תלמוד לומר 'קדשי יהוה' – ריבה.
ספרא
[ב] "כִּי תִמְעֹל מַעַל..מִקָּדְשֵׁי יהוה" – יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה? במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו? תלמוד לומר "וְחָטְאָה". נאמר כאן 'חטא' ונאמר בתרומה (ויקרא כב, ט) 'חטא'.