וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃
ספרא
[א] "וְאִם" – הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. – דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,ויאמר: "אם ודאי מעלתי – זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק – מעות לנדבה ואשם תלוי".- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.
ספרא
[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.
ספרא
[ג] "וְעָשְׂתָה אַחַת" – לחייב על כל אחת ואחת -שאם בא לפניו ספק – חֵלֶב ודם ונותר ופגול – בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת. חֵלֶב ושומן לפניו – ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית – שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול – עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה – - מנין שמביא אשם תלוי? – תלמוד לומר "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה – וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם – וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל…".