וְ֠הֵבִיא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא־יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃
אוצר מדרשים
מנהסערה (איוב ל״ח א׳) למה נו״ן עקומה? לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר רבון העולמים שמא נתחלף לך בין איוב לאויב, שנאמר למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך, וכשנגלה אליו הקב״ה שנאמר ויען ה׳ את איוב מנהסערה אמר לו הקב״ה אני מונה שערותיו (מלשון סערה) של אדם ולא נתחלף לי בין נימא לנימא ונתחלף לי בין איוב לאויב?! ומה השיב איוב להקב״ה: מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע. אשם תרין בכל המקרא: אשם אשם לה׳ (ויקרא ה׳ י״ח) חסר וי״ו מפני שלא במזיד עשה זה אלא בשוגג, וכן הוא אומר תורה אחת יהיה לכם ולעושה בשגגה (במדבר ט״ו כ״ט), ואחד מלא דיחזקאל (כ״ה י״ב) עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום, מפני שעשו את הדבר הזה במזיד כדי להכעיס להקב״ה. ושמעו לקולך וגו׳ אלהי העבריים (שמות ג׳ י״ח) בב׳ יו"דין רמז לעשר מכות וזה שכתוב אחריו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו׳.
ספרא
[א] "וכפר עליו הכהן…" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר שאם בא לידו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד – מנין שחייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "שגגתו". בא לפניו [ספק חלב ולא ידע, ספק חלב] ולא ידע – מנין שאינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר "אשר שגג". בא לפניו ספק חלב וידע, ספק חלב וידע – רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.
ספרא
[ב] ר' אלעזר בר' שמעון ור' שמעון בר' יהודה אמרו משום ר' שמעון, אינו חייב אלא אחת שנאמר "על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע". "והוא לא ידע" – פרט לשאמרו לו אחרים. יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר (ויקרא ד, כג) (שם, כח) "או הודע אליו חטאתו..והביא"."והוא לא ידע ונסלח לו" – הא אם ידע אין מתכפר לו. הא למה הדבר דומה? לעגלה ערופה, שאף על פי שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג – הרי זה יהרג.