וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
בראשית רבה
הה"ד (במדבר יז) וקח מאתם מטה מטה לבית אב - ר' יצחק אמר: מטו מטו בני, מטו בעגל, מטו במרגלים. ר' לוי אמר: עלו בהם שני שבטים, שבט כהונה ושבט מלכות, את מוצא, שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. בזה משיחה ובזה משיחה. בזה מטה ובזה מטה, בזה ברית מלח ובזה ברית מלח. בזה פעם ובזה פעם. בזה נזר ובזה נזר. בזה קריבה ובזה קריבה. בזה שלושלת יוחסין ובזה שלושלת יוחסין. בזה ציץ ובזה ציץ. אמר רבי לוי: (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו עינוהי דוגמת דידיה, כאינש דאמר: עינוהי דפוריה. (שם) ואת מלכים לכסא. לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה. יהודה (בראשית לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. דוד אמר (תהלים קלח) הודו לה' כי טוב. דניאל אמר (דניאל ב) לך אלהא אבהתי מהודא ומשבח אנה. רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסטירין. בנימין ישפה, יש פה, יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול (ש"א י) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו. אסתר (אסתר ב) אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. על כן קראה שמו יהודה בכל מקום שנאמר על כן, מרובה באוכלסין. ותעמוד מלדת אמר רבי אמי: מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה, בניה!