וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃
ספרא
[יב] "ויגש את פר החטאת" – מתחלה לא נקרא 'פר החטאת' שנאמר (שמות כט, א) "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר וְאֵילִם" – כשהוא פורט את מעשיו היה נקרא 'פר החטאת'. "ואת הפר ואת ערו ואת בשרו שרף באש מחוץ למחנה" – אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה… כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" – הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת הצבור היה.
ספרא
[יג] "ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת" – וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות?! אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו. מקיש קרבנות צבור לקרבנותיהם. מה קרבנותיהם טעונים סמיכה – אף קרבנות צבור טעונים סמיכה. מה הוא סומך על קרבנותיו – אף הוא סומך על קרבנות צבור. אבל יחיד – כל אחד ואחד סומך על קרבנו שנאמר (ויקרא ג, ב) "וסמך ידו על ראש קרבנו".
מדרש אגדה
הגישה לי. הראה לו שעתידים ליצא מזרעו כהנים, שנאמר בה ויגש את פר החטאת (ויקרא ח יד):