וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה׃
ספרא
[כט] "וינף אתם תנופה לפני השם" – הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות. "ויקח משה..מעל כפיהם" – הוא הדין ללמד איך נוטל מנחה מעל ידי סוטה ומניפה.
ספרא
[ל] "מִלֻּאִים הם לריח ניחח" – מלמד שהמלואים קרוים 'ריח ניחוח'. והלא דברים קל וחומר: מלך בשר ודם קונה לו אוהב ועושה לו יום טוב, מלך מלכי המלכים הקב"ה שהעמיד לו כהן על אחת כמה וכמה!