וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
ספרא
[ג] "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף" – יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה? תלמוד לומר "במים" – במים כל שהן. "במים" – ולא ביין; "במים" – ולא במזוג; "במים" – להכשיר את כל המים. קל וחומר למימי הכיור.
ספרא
[ה] "בו" – ולא בצואה שעליו, ולא בקילקיס שעליו, ולא בשירים, ולא בנזמים, ולא בטבעות אף על פי שאין יוצאים. או יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן? ת"ל "טמא". "וידיו לא שטף במים" מה ת"ל? לפי שנאמר "ורחץ את בשרו במים" יכול אף בית הסתרים? ת"ל "וידיו" – מה ידיו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל בנראה פרט לבית הסתרים.
ספרא
[ו] מנין לעשות אחר ספרו של זב כימי גמרו? ת"ל "וידיו לא שטף במים" – אפילו לאחר מאה שנים.