וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַזָּ֖ב יִשָּׁבֵ֑ר וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ יִשָּׁטֵ֖ף בַּמָּֽיִם׃
ספרא
[א] "כלי חרש" – אין לי אלא כלי חרש. מנין לרבות כלי נתר? ת"ל "וכלי חרש". "אשר יגע בו הזב" – יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו יהיה טמא? ודין הוא: ומה אם מת החמור – לא טימא כלי חרש מאחוריו, הזב הקל אינו דין שלא יטמא כלי חרש מאחוריו?! לא! אם אמרת במת שאינו עושה משכב ומושב, תאמר בזב שמטמא משכב ומושב! הואיל ועושה משכב ומושב יטמא כלי חרש מאחוריו? ת"ל "אשר יגע בו הזב" ולהלן הוא אומר "אשר תבושל בו" – מה "בו" האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו.
ספרא
[ב] מאחר שלמדנו שאין מטמא אותו אלא מאוירו מה ת"ל "אשר יגע בו"? מגע שהוא בכולו, הוי אומר זה הסיטו.
ספרא
[ג] "וכל כלי עץ ישטף במים". אמר ר' שמעון, מה בא זה ללמדנו? אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע והלא כבר נאמר "והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו"! אם הנוגע בו מטמא כלי שטף במגע, הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע?! אם כן למה נאמר "וכל כלי עץ ישטף במים"? אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב.