ויקרא טו:יג מדרש: ספרא

[א] "וכי יטהר הזב מזובו" – כשיפסק מזובו. "מזובו" – ולא מזובו ונגעו. "מזובו וספר" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה,

[ב] להביא את שראה שתי ראיות שיטעון ספירת שבעה. והלא דין הוא: ומה אם מטמא משכב ומושב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת ז' לשתי ראיות?! זבה תוכיח! שהיא מטמאה משכב בשתי ראיות ואינה סופרת לשתי ראיות.

[ג] אף אתה אל תתמה על הזב שאף על פי שהוא מטמא משכב בשתי ראיות, לא יטעון ספירת שבעה לשתי ראיות… ת"ל "מזובו וספר" – אף מקצת זובו טעון ספירת שבעה, להביא את שראה שתי ראיות שטעון ספירת שבעה.