ויקרא טז:ו מדרש: עין יעקב, ספרא, ויקרא רבה ומדרש אגדה

יומא פרק א - [מַתְנִיתִין]. שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ט״ז:ו׳) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ", זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִם־כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף!

[א] "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם" – שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם. יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר "אשר לו"? מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר "על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו – שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר – "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו" – ביתו של אהרן הם.

[ב] "ואיל אחד לעולה" – רבי אומר, "איל אחד" הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר, שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפקודים. "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" – שלא יביא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור – שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? תלמוד לומר "אשר לו". יכול לא יביא ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב – "אשר לו". "וכפר בעדו ובעד ביתו" – זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים? הריני דן: נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר. מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמור בפר וידוי דברים חוץ מדמים.