ויקרא טז:י מדרש: ספרא

[א] "ומאת עדת בני ישראל" – שיהיו משל ציבור. "יקח…שעירי" – מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר "שני"? שיהיו שווים. ומנין שאף על פי שאינם שוים, כשרים? תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה.

[ו] "והשעיר אשר עלה עליו הגורל" – יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל" – שעלה לשמו מתוך קלפי. "יעמד חי לפני ה'" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ושלח אותו" (פסוק כב) – שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים? תלמוד לומר "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.

[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו. "לכפר" – עד שיכפר, שנאמר "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר "לכפר עליו" – כפרה שהוא בגופו. "לשלח אותו" שאם נשפך הדם – ימות המשתלח, מת המשתלח – ישפך הדם.