ויקרא טז:כח מדרש: ספרא

[ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם – אין מתן היסוד מעכב. וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים – אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה. "והקריב את השעיר החי" – עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.

[ד] "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא…והשורף אותם יכבס בגדיו" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עכו"ם? ת"ל חטאת חטאת, דברי ר' יהודה. רבי אומר ממקומו הוא מוכרע! "אשר הובא את דמם לכפר בקדש" זה בנין אב – כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים. "לכפר בקדש". אם כפרו כמצותם – נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים. אם לא כפרו כמצותם – נשרפים בבירה ואינם מטמאים בגדים.