ויקרא ט:ח מדרש: ספרא, תנחומא בובר ואוצר מדרשים

וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

ספרא

[ט] "ויקרב אהרן אל המזבח" – בזריזות. "וישחט את עגל החטאת אשר לו" (ויקרא ט, ח) – בקרבנו התחיל תחלה. "ויקרב את קרבן העם" (ויקרא ט, טו) – משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם. תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם; שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר "ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם". "וישחטהו ויחטאהו כראשון". מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי. מה הראשון טעון על ד' קרנות אף זה טעון על ד' קרנות.
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' (שמות יב כט). זש"ה חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט סב), אמר דוד חייב אני לעמוד ולהודות לך, על מה שעשית עם זקיני ועם זקינתי בחצות הלילה, אימתי בשעה שחזרה נעמי ורות המואביה כלתה, מה כתיב ותהום כל העיר [עליהן ותאמרנה הזאת נעמי] (רות א יט), זו היא שהיתה מהלכת (באיסקופיא סתטא) [באיסקופיסטא], נעמי זו היא שהיתה מהלכת ולובשת מילתין, האמונים עלי תולע וגו' (איכה ד ה), ישבו שתיהן בוך בית אחד. ותאמר [לה] נעמי (אל רות כלתה) [חמותה] בתי הלא אבקש [לך] מנוח וגו' (רות ג א), מיכאן אמרו שאין לאשה מנוח בבית אביה כי אם בבית בעלה, ועתה הלא בועז מודעתנו (שם שם ב), מהו מודעתנו מקרובינו הוא, (הלא) [שנאמר] קרוב לנו האיש וגו' (שם ב כא). ונשיא של דור למה היה יוצא וישן לו בגורן, אלא שהיה הדור פרוץ הרבה, והיה יוצא וישן בגורן, בשביל לגדור את הפרוצים, אלא ורחצת וסכת (שם ג ג) לא עשתה כן, אלא רות היתה נקיה הרבה, אמרה מי שהיתה רואה אותי כך, אומר זונה זו מה עשתה, ותרד הגורן [ותעש ככל אשר צותה חמותה] (שם שם ו), משירדה עשתה כל מה שצותה חמותה.
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

ויקרב אהרן (ויקרא ט ח),
שאל רבBookmarkShareCopy