וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה׃
ספרא
[א] 'נקבה' – אין לי אלא נקבה; מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? תלמוד לומר "ואם נקבה תלד וטמאה" – אין הדבר תלוי אלא בלידה.
ספרא
[ב] שאלו תלמידיו את ר' יהודה בן רועץ, שומעים אנו 'וטמאה שבעים', יכול תהיה טמאה שבעים?! אמר להם, טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם. אמר להם לא הייתי צריך להזקק לכם מפני שיש אם למקרא, אלא זו תשובה לדבר: טימא וטיהר בזכר, טימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר – אף ימי טומאתה כפלים בזכר. או כלך לדרך זו: זכר שימי טהרתו מעוטים – ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים – אינו דין שיהיו ימי טומאתה מעוטים?! תלמוד לומר "וטמאה שבועים כנדתה" – שני שבועים שהם י"ד יום.
מדרש תנחומא
דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. אִם קָדְמָה הָאִשָּׁה, יוֹלֶדֶת זָכָר. קָדַם הָאִישׁ, יוֹלֶדֶת נְקֵבָה. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי, רָמַז לְךָ הַכָּתוּב וְאִם נְקֵבָה תֵּלֵד, אִם קָדַם הָאִישׁ מוֹלִיד נְקֵבָה. קָדְמָה הָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, לְפִיכָךְ נִתְלָה הַזָּכָר בָּאִשָּׁה. וּנְקֵבָה בָּאִישׁ. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִיא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ, אֶת עוּץ בְּכוֹרוֹ וְגוֹ', וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (בראשית כב, כ-כג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה, וַתֵּלֵד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָא וַאֲבִי גִּבְעָא, וּבַת כָּלֵב עַכְסָה (דה״א ב, מח-מט). הֱוֵי, נִתְלוּ הַנְּקֵבוֹת בָּאֲנָשִׁים וְהַזְּכָרִים בַּנָּשִׁים. לְכָךְ כְּתִיב: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתִּינוֹק הַזֶּה. אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן בְּחַמִּין יוֹם אֶחָד, אֵין נַפְשׁוֹ מְפַרְכֶּסֶת אֲבָל הַתִּינוֹק הַזֶּה, נָתוּן בִּמְעֵי אִמּוֹ תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַעֲשֵׂה נִסִּים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הָאָדָם הַזֶּה. אָדָם שֶׁהוּא נָתוּן בְּאַמְבָּטֵי יוֹם אֶחָד, נַפְשׁוֹ מְצֵרָה עָלָיו. וְהַתִּינוֹק הַזֶּה נָתוּן בִּמְעֵי אִמּוֹ תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנִיטָה עָלָיו. לָמָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה נִסִּים. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב, אֶשָּׂא דֵּעִי לְמֵרָחוֹק (איוב לו, ג). הָיָה אִיּוֹב רוֹאֶה אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְאִשָּׁה יוֹלֶדֶת זָכָר, וְהַסְּפִינָה שָׁטָה בְּתוֹךְ הַיָּם אֶצְבַּע עַל אֶצְבַּע, וְתָמַהּ עַל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אָמַר, אֶשָּׂא דֵּעִי לְמֵרָחוֹק וְגוֹ', לְפִיכָךְ נֶאֱמַר, אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, שְׁתֵּי יַרְכוֹתֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה נַעֲשִׂין כִּשְׁתֵּי אֲבָנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהּ כֹּחַ כְּשֶׁהִיא יוֹלֶדֶת. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנַיִם (שמות א, טז). אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֵׂה נֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הַתִּינוֹק הַזֶּה. כֵּיצַד, עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה, הָיְתָה מוֹשֶׁכֶת דָּמִים. וּכְשֶׁהִיא יוֹלֶדֶת, דָּמִים מִסְתַּלְּקוֹת לַשָּׁדַיִם וְנַעֲשֶׂה חָלָב וְהַתִּינוֹק יוֹנֵק מֵהֶן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, מַעֲשֵׂה נִסִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הַתִּינוֹק. כֵּיצַד, הָאֲפוּנְדְיָה. שֶׁהִיא מְלֵאָה וּפִיהָ לְמַטָּה, מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מִתְפַּזְרִין. אֲבָל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, אֲפוּנְדֶיהָ שֶׁלָּהּ לְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַוָּלָד. דָּבָר אַחֵר, הַבְּהֵמָה מִתְהַלֶּכֶת וְהַוָּלָד רָבוּץ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהָאִשָּׁה הוֹלֶכֶת זְקוּפָה וְהַוָּלָד בְּמֵעֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַּזְרִיעַ.