וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃
ספרא
[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד? תלמוד לומר "זאת". "לזכר או לנקבה" – להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם. "ואם לא תמצא ידה די שה" – אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה. יש לה שה ואין לה צרכיו מנין? תלמוד לומר "די שה".
ספרא
[ב] "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה" – שניים היא מביאה ואין מביאה ג'. והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'! או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד! נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים! או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה! תלמוד לומר "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה" – שניים מביאה ואינה מביאה שלושה.
ספרא
[ב] אין לי אלא טומאות הקלות; טומאות חמורות – טומאת מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין? תלמוד לומר "בכל טמא" – בכל טמא ואפילו במחוסר כפורים. אמר ר' יוסי מנין לרביעי בקדש היא פסול? ודין הוא! ומה אם מחוסר כפורים – שאינו פוסל בתרומה – פוסל בקדש, שלישי – שפוסל בתרומה – אינו דין שפוסל בקדש?! למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מקל וחומר.