ויקרא יז:ב מדרש: ספרא, מדרש אגדה, מדרש תנחומא ועין יעקב

[א] "בני ישראל" חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ, ואין העכו"ם חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ. ולא זו בלבד אלא שהעכו"ם מותרים לעשות במה בכל מקום ולעלות (בס"א ולהעלות) לשמים. אי בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "ואמרת אליהם". יכול, ישראל – שחייבים על העליה בפנים – חייבים על השחיטה בחוץ, אהרן ובניו – שאין חייבים על העליה בפנים – לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ? תלמוד לומר 'אהרן ובניו ובני ישראל'. אין לי אלא אהרן ובניו ובני ישראל. מנין לרבות ראשי המטות? תלמוד לומר כאן "זה הדבר" ולהלן נאמר "זה הדבר". מה "זה הדבר" האמור להלן – ראשי המטות, אף "זה הדבר" האמור כאן – ראשי המטות. ומה "זה הדבר" האמור כאן – אהרן ובניו ובני ישראל, אף "זה הדבר" האמור להלן – אהרן ובניו ובני ישראל.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. נאמר כאן זה הדבר, ונאמר להלן בשחוטי חוץ זה הדבר (ויקרא יז ב), מה להלן שלשה משה ואהרן וכל ישראל, אף כאן הנדר מותר בשלשה הדיוטות, ולכך נאמר אל ראשי המטות, שיחיד מומחה הוא מתיר את הנדר, ומניין שיש היתר לנדר, שנאמר לא יחל דברו (פסוק ג'), הוא אינו מוחל, [אבל] אחרים מוחלין לו, כיצד חכם מתיר את הנדר שלו, אם הנודר או הנשבע אומר מתחרט אני על נדרי או על שבועתי, מתיר אותו מיד, ואומר לו מותר לך ג' פעמים, ואם אינו מתחרט, החכם פותח לו פתח ואומר אדעתא דהכי מי נדרת ואסרת ואומר לא מיד מתירין אותו:

[ב] "זה הדבר אשר צוה ה'" – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד, מנין שכל הפרשיות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר "זה הדבר אשר צוה ה'" – בנין אב לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר.