ויקרא יז:ג מדרש: מדרש אגדה, ספרא, מדרש תנחומא וקוהלת רבה

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. נאמר כאן זה הדבר, ונאמר להלן בשחוטי חוץ זה הדבר (ויקרא יז ב), מה להלן שלשה משה ואהרן וכל ישראל, אף כאן הנדר מותר בשלשה הדיוטות, ולכך נאמר אל ראשי המטות, שיחיד מומחה הוא מתיר את הנדר, ומניין שיש היתר לנדר, שנאמר לא יחל דברו (פסוק ג'), הוא אינו מוחל, [אבל] אחרים מוחלין לו, כיצד חכם מתיר את הנדר שלו, אם הנודר או הנשבע אומר מתחרט אני על נדרי או על שבועתי, מתיר אותו מיד, ואומר לו מותר לך ג' פעמים, ואם אינו מתחרט, החכם פותח לו פתח ואומר אדעתא דהכי מי נדרת ואסרת ואומר לא מיד מתירין אותו:

איש איש מבית ישראל וגו. רוח הקודש אומרת כי ממזרח שמש ועד מבואו [גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה] (מלאכי א' י"א), בשעה שהשמש יוצא על העולם, ועד שהיא שוקעת, היא מקלסת לפני הקדוש ברוך הוא [שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג ג')], וכן אתה מוצא בשעה שבא יהושע לגבעון וביקש לשתק את החמה, לא אמר לו שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום (יהושע י יב), אמר לו השמש ולמה אדום, אין לך כל רגע שאני [איני] מהלך בו, שאני משבח ומפאר ומרומם ליוצרי, ואתה אומר לי דום, ועוד יש קטן מצוה על גדול ממנו, אני גדול ממך, ואתה קטן, ואתה מצוה עלי, כי אני נבראתי ביום הרביעי, ואתה נבראתה ביום הששי, ועוד כי אני קבוע בשמים, ואתה על הארץ, ועל כן צריכים שיהו דבריך מעטים, אמר לו יהושע הרבה אתה אומר בן חורין קטן רשאי במי שיש לו עבד זקן לצוות עליו, לא הקנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכם, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ולא זו בלבד אלא שהשתחוית ליוסף, שנאמר והנה השמש והירח וגו' (שם לז ט), ואתה מדבר כנגדי, אתה שתוק ואני אקלס לבורא, שנאמר אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א), מיד ויעמוד השמש ולא אץ לבוא ביום תמים (יהושע י יג):

[ד"א איש איש מבית ישראל], זה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך וגו' אז תחפוץ זבחי צדק וגו' (תהלים נא כ כא), משל למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה ולא בית, ולקח אשה אמר לבני משפחתה הביאו אותה לחנות, אחר שהביאו אותה לחנות, עמד מיד ובנה לה בית, התחילו מביאים קרובותיה מנחה לחנות, אמר להם הוליכו את המנחה לבית, כך כל ימים עד שלא העמיד משה את אהל מועד, היו הקרבנות קרבים בכל מקום, משנבחר בית עולמים נאסרו הקרבנות בכל מקום ליקרב, חוץ מבית עולמים, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם (אל המקם) [במקום אשר יבחר ה' וגו'] (דברים י ביג יד), והיכן המקום אשר בחר, זו ירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תהלים קל"ב י"ג), לפיכך מזהיר משה את ישראל ואמר איש איש מבית ישראל וגו':