ויקרא יז:ד מדרש: ספרא, מדרש אגדה, מדרש תנחומא ודברים רבה

[א] או יכול שאני מוציא עולה מחוסר זמן בבעלים, ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן? תלמוד לומר "שור" מכל מקום. "כשב" מכל מקום. "עז" מכל מקום. "דם יחשב לאיש ההוא" – ולא לשולחיו. "דם שפך" – אחד ששפך חייב, שנים ששפכו פטורים.

[ב] והלא דין הוא! ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור – חייב שנים שהעלו, מקום ששוחט להדיוט חייב אינו דין שנחייב שנים ששחטו?! תלמוד לומר "דם שפך" – אחד ששחט חייב, שנים ששחטו פטורים. "ונכרת האיש" – ולא הצבור. "ההוא" – לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. "מקרב עמו" – ולא עמו, ועמו שלום.

[ג] עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות בחוץ, שהרי עונשם אמור. אזהרתם מנין? תלמוד לומר (דברים יב) "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום".