ויקרא יז:יא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ספרא ומדרש תנחומא

יומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כ״ג מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. שנא׳ (ויקרא טז יא) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו. א״ל א״כ אין לדבר סוף:

[ג] "אשר יאכל כל דם" – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "כי נפש הבשר בדם וכולי" שיכול אין לי חייבים אלא דם הנפש במוקדשים. מנין על דם הנפש בחולין, ועל דם התמצית בחולין, ועל דם התמצית במוקדשים? תלמוד לומר "אשר יאכל כל דם", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים על כולם אינן חייבים אלא על דם הנפש בלבד.

[ה] "כי נפש הבשר בדם הִוא" – להגיד מה גרם. "ואני נתתיו" – ואם נתנם במתנה אחת, כפר. "לכם" – ולא לאחרים. "על המזבח" – כל מקום שיתן על המזבח יכפר. "על המזבח" – ולא על קרקעו של מזבח. "כי הדם הוא בנפש יכפר" – הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום.