ויקרא יט:ז מדרש: ספרא

[ב] הין! אם פסלה מחשבה בזמן – שהזמן נוהגת בבמה! תפסול מחשבה במחיצה שאין מחיצה נוהגת בבמה! תלמוד לומר בפרשת קדושים (ויקרא יט, ז) "ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו. יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר בנותר (ויקרא יט, ח) "עונו ישא" – חוץ לזמנו בכרת ואין חוץ למקומו בכרת. יכול אף השוחט לעכו"ם ולטמאים יהיה ב'בל ירצה'? תלמוד לומר "אֹתוֹ" – אותו ב'בל ירצה' ואין השוחט לעכו"ם ולטמאים ב'בל ירצה'.

הוספה: [ב] "והתקדשתם והייתם קדושים" – זו קדושת פרישת עכו"ם. אתה אומר קדושת פרישת עכו"ם או אינה אלא קדושת כל המצוות… כשהוא אומר "קדושים תהיו" (ויקרא יט, ב) הרי כל המצות אמורות, ומה תלמוד לומר "והתקדשתם והייתם קדושים"? – זו קדושת פרישת עכו"ם. "כי אני ה' אלקיכם" – אני דיין ליפרע ונאמר לשלם שכר.

[ג] יכול אין לי ב-'לא ירצה' אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו; מנין לנשחט בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים? הלן, והיוצא, ושקבלו פסולים, וזרקו את דמן? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמה? תלמוד לומר (שמות כט, לד) "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" "לא ירצה..ולא יחשב..לאוכל".‏ יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) "אֹתו", (ויקרא יט, ז) "הוא", (שם, ח) "ואוכליו" בהכרת, ואין הללו בהכרת.‏