ויקרא יט:יז מדרש: ספרא, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש לקח טוב

[א] "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך" – אל תניחהו לירד. הא למה זה דומה? למשא על גבי החמור. עודנו במקומו – אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו. ומנין אם החזקת, אפילו ארבעה או חמשה פעמים, חזור והחזק? תלמוד לומר "והחזקת בו". יכול אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר "עמך". 'גר', זה גר צדק; 'תושב' – זה גר אוכל נבלות. "וחי עמך" – חייך קודמים לחייו.

(דף לא) אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא ואימא (ויקרא יט יז) הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זימני אמר ליה הוכח אפילו מאה פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין תלמוד לומר הוכח תוכיח מכל מקום:

אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִדְּרַבָּנָן לְרָבָא: וְאֵימָא, (ויקרא יט) 'הוֹכֵחַ', חֲדָא זִימְנָא, 'תּוֹכִיחַ', תְּרֵי זִימְנֵי? אָמַר לֵיהּ: 'הוֹכֵחַ', אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמַע. 'תּוֹכִיחַ', אֵין לִי אֶלָּא הָרַב לַתַּלְמִיד, תַּלְמִיד לָרַב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ", מִכָּל מָקוֹם.