ויקרא יט:כ מדרש: עין יעקב, ספרא, אוצר מדרשים ובמדבר רבה

אִיבָּעְיָא לְהוּ: 'מְיֻחֶדֶת לִי' מַהוּ? 'מְיֻעֶדֶת לִי' מַהוּ? 'צַלְעָתִי' מַהוּ? 'עֶזְרָתִי' מַהוּ? 'נֶגְדָּתִי' מַהוּ? 'עֲצוּרָתִי' מַהוּ? 'סְגוּרָתִי' מַהוּ? 'תַּחְתַּי' מַהוּ? 'תְּפוּשָׂתִי' מַהוּ? 'לְקוּחָתִי' מַהוּ? פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר: 'לְקוּחָתִי', הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ב:י״ג) "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה". אִיבָּעְיָא לְהוּ: 'חֲרוּפָתִי' מַהוּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר: 'חֲרוּפָתִי', מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁכֵּן בִּיהוּדָה קוֹרִין לַאֲרוּסָה 'חֲרוּפָה', וִיהוּדָה הַוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא? הָכִי קָאָמַר: הָאוֹמֵר: 'חֲרוּפָתִי' מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י״ט:כ׳) "וְהִיא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ" וְכוּ'.

[א] 'איש' – פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר "ואיש".

[ב] "כי ישכב את אשה" – פרט לקטנה. "שכבת זרע" – פרט למערה. "והיא שפחה": יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר "והפדה". אי "והפדה" יכול כולה? תלמוד לומר "לא נפדתה". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר "והפדה לא נפדתה"? דברה תורה כלשון בני אדם. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים "לא יומתו כי לא חופשה" – בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.