ויקרא יט:כח מדרש: ספרא, מדרש תנחומא, שיר השירים רבה ותנחומא בובר

[ה] יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות חייבים על כל שריטה ושריטה אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות לא יהיו חייבים אלא אחת? תלמוד לומר "שרטת" "שרטת" (ויקרא יט, כח) לגזירה שוה. מה "שריטה" האמורה בכהנים חייבים על כל שריטה ושריטה, אף "שריטה" האמורה בישראל – חייבים על כל שריטה ושריטה. ומה "שריטה" האמורה בישראל אין חייבים אלא על המת, אף "שריטה" האמורה בכהנים – אין חייבים אלא על המת.

[ז] "ושרט לנפש". יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שאבדה בים יהא חייב? תלמוד לומר "לנפש" – לא אמרתי שריטה אלא שהוא על המת.

זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי (תהלים מ, ט). אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּכָל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁבָּכֶם, נָתַן מִצְוָה, שֶׁמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם. וּלְכָךְ אָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בּוֹ נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים בַּגִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. הֱוֵי, כְּמִנְיַן אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם. בָּרֹאשׁ, לֹא תַּקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם (ויקרא יט, כז). בַּבָּשָׂר, וְשֶׂרֶט לַנֶּפֶשׁ לֹא תִּתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם (ויקרא יט, כח). וְעוֹד מִצְוַת מִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְמַלְתֶּם אֶת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם (בראשית יז, יא). וְעוֹד שֶׁחָתַם שְׁמוֹ שֶׁהוּא שַׁדַּי בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הַשִּׁי״ן בָּאַפִּין, וְהַדָּלֶ״ת בַּיָּד, וְהַיּוּ״ד בַּמִּילָה. הַשִּׁי״ן בָּאַפִּים, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ וְלֹא יֵהָנוּ מִגֶּזֶל. וְהַדָּלֶ״ת בַּיָּד, שֶׁיְּהֵא מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁל אָדָם בְּכַשְׁרוּת וְלֹא בְּגֶזֶל. הַיּוּ״ד בַּמִּילָה, שֶׁלֹּא יֶחְטָא אָדָם וְכוּ'.