ויקרא י:ד מדרש: מדרש תנחומא, מדרש אגדה, תנחומא בובר וויקרא רבה

רַבִּי יוֹחָנָן בַּר יוּדָן דְּמִן גַּלִּילָא פָּתַח, אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ (איוב לט, כז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עַל גַּבֵּי הָאֲרוֹן, אוֹ עַל מֵימַר פּוּמָךְ הָיִיתִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מֵעַל גַּבֵּי הָאֲרוֹן. מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, סֶלַע יִשְׁכֹּן. וְיִתְלֹנָן (איוב לט, כח), לִינָה אַחַת בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה (שם). וְתַמָּן תַּנִּינָן, מִשֶּׁנִּטַּל הָאֲרוֹן, אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת. וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁתִיָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲלַפְתָּא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם. וְכֵיצַד הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת דְּשׁוּנָה, גְּשׁוּמָה, טְלוּלָה, שְׁנַת זוֹל, שְׁנַת שׂבַע, שְׁנַת רָצוֹן, שְׁנַת בְּרָכָה, שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שָׁנָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ בָּהּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, שָׁנָה שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. וְרַבָּנָן דְּקֵיסְרִין אָמְרִין, עַל אַחֵינוּ שֶׁבְּקֵיסְרִין שֶׁלֹּא יַגְבִּיהוּ שְׂרָרָה אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. וְרַבָּנָן דִּדְרוֹמָא אָמְרִין, עַל אַחֵינוּ שֶׁבַּשָּׁרוֹן שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם. מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל, לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ (שם פסוק כט), מִשָּׁם הָיָה מַאֲכִיל אֹכֶל לְכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה. לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ, מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ מַה יְּהֵא בַּסּוֹף. הָא כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁהָיָה צוֹפֶה וְרוֹאֶה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה עוֹלֶה לְדָרוֹם, הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבַּדָּרוֹם שׂבַע. עוֹלֶה לְמִזְרָח, יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּזְרָח שָׂבֵעַ. עוֹלֶה לְצָפוֹן, יוֹדֵעַ שֶׁהַצָּפוֹן שָׂבֵעַ. כְּלַפֵּי רָקִיעַ, יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂבֵעַ. וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, וְאֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָּם וְגוֹ' (איוב לט, ל). חֲמִי אֶפְרוֹחָיו מְגַעְגְּעִין בַּדָּם וְשָׁתִיק. אֶלָּא, וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא (שם), הַשְּׁכִינָה. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, קִרְבוּ שְׁאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת הַקֹּדֶשׁ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ (ויקרא י, ד), כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַעֲבֵר הַמֵּת הַזֶּה מִלִּפְנֵי אָבִיו, עַד מָתַי אָבִיו יִרְאֶה אֶת בְּנוֹ מֵת לְפָנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן. מה ת"ל דוד אהרן, והלא כבר נאמר ובני קהת עמרם ויצהר [וחברון ועזיאל] (שמות ו' י"ח). להקיש מעשה עוזיאל לאהרן, מה אהרן רודף שלום בישראל, שנאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט), אפילו הנשים מה שלא נאמר במשה, כי על משה בכו הזכרים, אבל על אהרן בכו הזכרים והנקבות, אף עוזיאל רודף שלום היה כאהרן, וכן אומר על אהרן [בשלום ו] במישור הלך [אתי] (מלאכי ב ו) שלא הרהר על דרכי המקום:

משם חפר אוכל (למרחוק עיניו יביטו) (איוב לט כט), משם היה מאלל ומרגל אוכל של כל השנה כולה, למרחוק עיניו יביטו (שם), היה יודע מראש ועד סוף, הא כיצד, כיון שהיה צופה וראה עשן המערכה עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע, וכן לצפון, וכן למערב, וכן למזרח, כלפי רקיע, היה יודע שכל העולם שובע. [ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם וגו' (שם שם ל), חמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתיק, אלא ובאשר חללים (שם), נדב ואביהוא, שם הוא (שם), שם הוא השכינה]. אמר ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא קרבו שאו את אחיכם מאת הקדש אין כתיב כאן, אלא מאת פני הקדש (ויקרא י ד), כאדם שאומר לחבירו העבר המת מלפני אביו, עד מתי יראה את בנו מת, לכך כתיב לאחרי מות שני בני אהרן.