וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כִּדְבַ֥ר מֹשֶֽׁה׃ (פ)
מדרש אגדה
ומפתח אהל מועד. יכול אפילו (בשעת) [בלא שעת] עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא, [ולא יחלל] אימתי מחלל יציאתו בשעת עבודה, הא אינו מדבר אלא בשעת עבודה:
ספרא
[כח] "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר". מכאן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקין עליהם לכל דבר. שמא תאמרו "אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים" – הלא פקד המקום שלא תצאו מבית הקדש שנאמר "ומפתח אהל מועד לא תצאו". מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה. הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה. "ויעשו כדבר משה" – צדקו עליהם את הדין ושתקו.
ספרא
[מב] "ומפתח אהל מועד לא תצאו" – יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" – אימתי אינו יוצא ולא יחלל? – הוי אומר בשעת עבודה. "פן תמותו" – ממשמע לאו אתה שומע הין.