ויקרא י:טז מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב וספרא

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. זו פרשת המלואים דע שאע"פ שנחלקו חכמים ביום השמיני יש מהם שאמרו שהוא שמיני למלואים שחל באחד בניסן. ויש מהם שאמרו כי חל יום שמיני בשמיני בניסן. ר' עקיבא אומר בפרק הישן במסכת סוכה נראין הדברים שהוא אחד בניסן שהרי הנשיאים הקריבו מאחד בניסן שנא' (במדבר ז׳:פ״ד) זאת חנוכת המזבח וכבר כל שבעת ימי המלואים לא הקריב אהרן כי אם משה שנא' וישחט ויזרוק משה את הדם. והיאך היה משה מקריב קרבנן של נשיאים ולא מצינו שזרק משה כי אם דם המלואים ולא עוד אלא שכתוב (ויקרא ט) כי היום ה' נראה אליכם. ואפשר עד עתה היו הנשיאים מחנכים ולא נראה עד יום שמיני אלא נראין דברי האומר אותו היום נטל עשר עטרות ראשון לכהונה. ראשון לחדשים. וכן הוא את מוצא (שם י) ואת שעיר החטאת דרש דרש משה. זה על מה נשרף ואלו למה לא נאכלו שנא' (שם) אכול תאכלו אותה כל אחת ואחת שעיר נחשון ושעיר העדה אבל שעיר החדש נשרף שלא כתורה שנא' (שם) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. וכתיב (שם ט) [שעיר] עזים (אחד) לחטאת:

לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים (ויקרא יא מב) וא״ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה (שם י טז) דרש דרש חציין של תיבות (שם יג לג) והתגלח חציין של פסוקים (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער עי״ן דיער חציין של תהלים באותיות (שם עח לח) והוא רחום יכפר עון חציין דפסוקים:

ז עד הֵיכָן חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן זְבוּלוּן בֶּן דָּן, שֶׁלִּמְּדוֹ אֲבִי אָבִיו מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּגְמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. מֵיתִיבִי: לִמְּדוֹ מִקְרָא, אֵין מְלַמְּדוֹ מִשְׁנָה. וְאָמַר רָבָא: 'מִקְרָא', זוֹ תּוֹרָה. כִּזְבוּלוּן בֶּן דָּן, וְלֹא כִּזְבוּלוּן בֶּן דָּן. כִּזְבוּלוּן בֶּן דָּן, שֶׁלִּמְּדוֹ אֲבִי אָבִיו. וְלֹא כִּזְבוּלוּן בֶּן דָּן, דְּאִלּוּ הָתָם: מִקְרָא, מִשְׁנָה וּגְמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְאִלּוּ הָכָא: מִקְרָא לְבַד. וַאֲבִי אָבִיו מִי מִיחַיֵּב? וְהָתַּנְיָא: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים י״א:י״ט), וְלֹא בְּנֵי בְּנֵיכֶם, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם: (שם ד) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ"? לוֹמַר לְךָ: שֶׁכָּל הַמְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לִמְּדוֹ לוֹ וְלִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵיכֶם, בְּנֵי בְּנֵיכֶם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ", אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּנֵיכֶם"? בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם]. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר־סִינָי, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד׳:ט׳-י׳) "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּשָׁדִי רִיסְנָא אַרֵישֵׁיהּ וְקָא מַמְטִי לֵיהּ לִינוּקָא לְבֵי כְּנִישְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אָמַר לֵיהּ: מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". מִכָּאן וָאֵילָךְ, רַבָּה בַּר הוּנָא לָא טָעִים אוּמְצָא עַד דְּמַיְתִּי (ליה) לִינוּקָא לְבֵי מִדְרָשָׁא. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לָא טָעִים אוּמְצָא עַד דְּמַקְרִי לִינוּקָא וּמוֹסְפֵיהּ. אָמַר רַב סַפְרָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מַאי דִּכְתִיב: (שם ו) "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", אַל תִּקְרִי, 'וְשִׁנַּנְתָּם', אֶלָּא 'וְשִׁלַּשְׁתָּם'! לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו; שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד. מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה חַיֵּי? לָא צְרִיכָא, לְיוֹמֵי. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ רִאשׁוֹנִים, 'סוֹפְרִים', שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כָּל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: (ויקרא יא) 'וָאו' דְּ'גָחוֹן', חֶצְיָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. (שם י) 'דָּרֹשׁ דָּרַשׁ', חֶצְיָן שֶׁל תֵּבוֹת. (שם יג) 'וְהִתְגַּלָּח', [חֶצְיָן] שֶׁל פְּסוּקִים. (תהילים פ׳:י״ד) "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר", 'עַיִן' דְּ'יַעַר', חֶצְיָן שֶׁל תְּהִלִּים (באותיות]. (שם עח) "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן", חֶצְיָן דִּפְסוּקִים. [בָּעִי רַב יוֹסֵף: 'וָאו' דְּ'גָחוֹן', מֵהַאי גִּיסָא אוֹ מֵהַאי גִּיסָא? אָמַר לֵיהּ: נֵיתִּי סֵפֶר תּוֹרָה וְאִימְנִינְהוּ, מִי לָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁהֵבִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וּמְנָאוּם. אָמַר לוֹ: אִינְהוּ בְּקִיאֵי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, אַנָן לָא בְּקִיאִינָן. בָּעִי רַב יוֹסֵף: 'וְהִתְגַּלָּח', מֵהַאי גִּיסָא אוֹ מֵהַאי גִּיסָא? אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: פְּסוּקֵי מִיהָא לֵיתוּ לִימְנוּיֵהּ! בִּפְסוּקֵי נַמִּי לָא בְּקִיאִינָן, דְּכִי אָתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר: בְּמַעֲרָבָא פַּסְקֵי לֵיהּ לְהַאי קְרָא לִתְלָתָא פְּסוּקֵי: (שמות י״ט:ט׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן"].