וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְהוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
ספרא
[א] "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו" – בניו שקולים בו בכבוד ושקולים בו בדממה. יכול אף הראשונים שקולים בו בכבוד? תלמוד לומר "הנותרים" – הנותרים שקולים בו בכבוד ואין הראשונים שקולים בו בכבוד.
עין יעקב
גְּמָרָא. וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וַהֲדַר תָּנִי: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. אֵינִי, וְהָא תְּנָן: רַבִּי אוֹמֵר: בִּגְדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, (ובקלקלה) [וּבִקְלָלָה] מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן. בִּגְדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י׳:י״ב) *)) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר". (ובקלקלה) [וּבִקְלָלָה] מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן, דְּאָמַר מַר: בִּתְחִלָּה נִתְקַלֵּל נָחָשׁ וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְּלָה חַוָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלֵּל אָדָם. הָא, חֲשִׁיבוּתָא לְדִידְהוּ, דְּאַמְרֵי לְהוּ: אַתּוּן חֲשִׁיבִיתוּ לְמִיבָּעִי עֲלָן רַחֲמֵי וְאַכּוּלֵי עָלְמָא. [וְהֵיכָא מָנַח לְהוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בִּמְקוֹם תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״א:ג׳) "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר"]. לָמָּה יוֹצְאִין לִרְחוֹבָהּ? רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: לוֹמַר: זָעַקְנוּ בְּצִנְעָא וְלֹא נַעֲנֵינוּ, נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: גָּלִינוּ, גָּלוּתֵנוּ מְכַפֶּרֶת עָלֵינוּ. מַאי בֵּינַיְהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְהוּ דְּגָלוּ מִבֵּי־כְּנִישְׁתָא לְבֵי־כְּנִישְׁתָּא. וְלָמָּה מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לוֹמַר: כְּלִי צָנוּעַ הָיָה לָנוּ, וְנִתְבַּזֶּה בַּעֲוֹנֵינוּ. וְלָמָּה מִתְכַּסִּין בְּשַׂקִּים? אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: לוֹמַר, הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה. וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּבָה? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי: כְּלוֹמַר: (תהילים צ״א:ט״ו) "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: (ישעיהו ס״ג:ט׳) "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר". אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵרֵישׁ, כִּי הֲוָה חֲזִינָא לְהוּ לְרַבָּנָן, דִּיהָבֵי אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּבָה, מִזְדַּעֲזֵעַ לִי כּוּלֵי גּוּפָאִי. וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר בְּרֹאשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד? פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד אָמַר: הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִים לְפָנֶיךָ כְּאֵפֶר. וְחַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק. מַאי בֵּינַיְהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְהוּ עָפָר סְתָם. לָמָּה יוֹצְאִין לְבֵית הַקְּבָרוֹת? פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא וְרַבִּי (חמא בר) חֲנִינָא, חַד אָמַר: הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִין לְפָנֶיךָ כְּמֵתִים. וְחַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁיְּבַקְּשׁוּ הַמֵּתִים רַחֲמִים עָלֵינוּ. מַאי בֵּינַיְהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְהוּ קִבְרֵי גּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים]. מַאי 'הַר־הַמּוֹרִיָּה'? פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְחַד אָמַר: הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לַגּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים].
ספרא
[ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא אומר "וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם" – שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. אם כן למה נאמר "הנותרים"? אמר להם "לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו". ר' אליעזר אומר קרובים היו לשטף אלא שריחם המקום על אהרן.