וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֙יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ספרא
[ח] "כי כן צֻוֵּיתִי (שם, יג)…כאשר צִוֵּיתִי (שם, יח)…כאשר צוה השם (שם, טו)" "כי כן צויתי" – לומר לכם בשעת אנינותן יאכלוה; "כאשר צויתי" – בשעת מעשה אמר להם; "כאשר צוה השם" – ולא מעצמי אני אומר לכם.
ספרא
[ט] "חזה" – זו חזה "התנופה" – זו תנופת הסל "שוק" – זה שוק "התרומה" – זו תרומת תודה "תאכלו במקום טהור" – אמר רבי נחמיה וכי הראשונים אינם במקום טהור?! אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בתוך ירושלים.
ספרא
[י] "אתה ובניך ובנותיך" – אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות. או יכול אתה ובניך ובנותיך בחלק? כשהוא אומר "כי חקך וחק בניך הוא" – אין חק לבנות, הא מה אני מקיים "אתה ובניך ובנותיך"? אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.