ויקרא י:כ מדרש: ספרא, ויקרא רבה ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

[יב] "וישמע משה וייטב בעיניו" – הודה מיד ולא בוש לומר "לא שמעתי". אמר רבי יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו: קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות. אחר מיתתו הריני משיב על דבריו: ומי גרם לו שהקפיד? אלא שטעה.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם (ויקרא יא, א), רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יִרְמְיָה פָּתַח (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים וגו', אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין, שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר אֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא י, טז): וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה, מַהוּ דָּרשׁ דָּרַשׁ, שְׁתֵּי דְּרִישׁוֹת, אָמַר לָהֶם אִם שְׁחַטְתֶּם לָמָּה לֹא אֲכַלְתֶּם, אִם לֹא הֱיִיתֶם עֲתִידִין לֶאֱכֹל לָמָּה שְׁחַטְתֶּם, מִיָּד (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כָּעַס משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, וְאֵלּוּ הֵן: בְּשַׁבָּת, וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת, וְאוֹנֵן. בְּשַׁבָּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, טז): וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ וגו', כֵּיוָן שֶׁכָּעַס שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת שַׁבָּת, אָמַר לָהֶם (שמות טו, כג כה): הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'. וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, יד): וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה, שָׁכַח לוֹמַר לָהֶם הִלְכוֹת כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא אָמַר משֶׁה אָמַר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, כא): וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא, אָמַר לָהֶם לְמשֶׁה רַבִּי צִוָּה וְלִי לֹא צִוָּה. בְּאוֹנֵן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, טז): וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּעַס נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה שֶׁאוֹנֵן אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים. (ויקרא, י, טז): הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אֲמַר לְהוֹן אַף אַתּוּן לָא אִשְׁתְּרֵיתוּן. (ויקרא י, יט): וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה, בְּדִבּוּר עָנָה כְּנֶגְדוֹ, כְּדִכְתִיב (בראשית מב, ל): דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ וגו'. (ויקרא י, יט): הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם, אָמַר לוֹ הַיּוֹם מֵתוּ בָּנַי וְהַיּוֹם אַקְרִיב קָרְבָּן, הַיּוֹם מֵתוּ וְהַיּוֹם אֹכַל בַּקֳּדָשִׁים, מִיָּד דָּרַשׁ אַהֲרֹן קַל וָחוֹמֶר לְמשֶׁה, וּמַה מַּעֲשֵׂר הַקַּל אָסוּר לְאוֹנֵן חַטָּאת דְּחָמִיר אֵינוֹ דִין שֶׁיְהֵא אָסוּר בְּאוֹנֵן, מִיָּד (ויקרא י, כ): וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו, הוֹצִיא כָּרוֹז לְכָל הַמַּחֲנֶה וְאָמַר, אֲנִי טָעִיתִי אֶת הַהֲלָכָה וְאַהֲרֹן אָחִי בָּא וְלִמֵּד לִי. אֶלְעָזָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, אִיתָמָר יָדַע אֶת הַהֲלָכָה וְשָׁתַק, זָכוּ וְנִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עֲלֵיהֶם וְעַל אֲבִיהֶם וְעַל אֲחִי אֲבִיהֶם בְּחַיֵּיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֵאמֹר אֲלֵהֶם, לַבָּנִים לְאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.

ויכסו את ערות אביהם, שהיה ביאתן כדרך הליכתן. מה פרע להם הב"ה, נתן לשם הטלית, וליפת קבורה בארץ ישראל, שנ' אתן לגוג שם קבר (יח', ל"ט, י"א). ולשם מה פרע לו, כשנכנסו בני אהרן להקריב, ותצא אש מלפני י"י ותאכל אותם (וי' י', כ'), אותם ולא בגדיהם, שריפת נשמה וגוף קיים. הרי בצדיקים, ברשעים מנין, כשעלה סנחריב מלך אשור לירושלים וחילותיו, נשרפו גופותם ולא בגדיהם שהיו מבני בניו של שם, שנ' בני שם עילם ואשור (בר' י', כ"ב), וכתי' שם עילם ואשור (דה"א א', י"ז). ילמדנו.