ויקרא כא:יא מדרש: ספרא, במדבר רבה, ספרי זוטא וספרי במדבר

[ד] "ועל כל נפשות מת לא יבא". אמר ר' עקיבא מנין לרביעית דם שהיא משתי מתים? תלמוד לומר "ועל כל נפשות מת" – שתי נפשות ומת אחד. "לא יבא…ולא יִטַמָא" – חייב ב"לא יבוא" וחייב ב"לא יטמא". אין לי אלא כהן גדול שהוא חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא", מנין לכהן הדיוט שהוא ב"לא יבא" ושהוא ב"לא יטמא"? תלמוד לומר "לא יִטַמָא" "לא יִטַמָא" לגזירה שוה. מה "לא יטמא" האמור בכהן גדול – חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא", אף "לא יטמא" האמור בכהן הדיוט – חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא". "לאביו ולאמו לא יטמא" – מטמא הוא למת מצוה.

כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' וגו' (במדבר ו, ו), בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, זֶה לְפִי שֶׁמַּזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן וְנוֹהֵג צַעַר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹא יְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּדֵי לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי הוּא חָשׁוּב לְפָנַי כְּכֹהֵן גָדוֹל, מַה כֹּהֵן אָסוּר לִטַּמָּא לְכָל הַמֵּתִים, אַף נָזִיר אָסוּר לִטַּמָּא לְכָל הַמֵּתִים, מַה בְּכֹהֵן גָּדוֹל כְּתִיב (ויקרא כא, יב): כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו, אַף בַּנָּזִיר הוּא אוֹמֵר (במדבר ו, ז): כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ, מַה בְּכֹהֵן כְּתִיב (דברי הימים א כג, יג): וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, אַף נָזִיר נִקְרָא קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, ח): כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה'. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הַמִּצְווֹת מְעַטְּרוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא גִּדּוּל שֵׂעָר נִוּוּל הוּא לָאָדָם, שֶׁהוּא אֵינוֹ חוֹפֵף רֹאשׁוֹ, וּלְפִי שֶׁהוּא מְגַדְּלוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם קְרָאוֹ הַכָּתוּב עֲטָרָה לְרֹאשׁוֹ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ וגו', נָזִיר שֶׁכָּל יָמָיו אָסוּר לִשְׁתּוֹת וּלְגַלֵּחַ וְלִטַּמָּא לַמֵּתִים, וְאִם גִּלַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לַמֵּתִים סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, עַל הַיַּיִן מִנַּיִן שֶׁלּוֹקֶה, דִּכְתִיב (במדבר ו, ד): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ וגו', לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁל אַחַר מְלֹאת כַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת. לְגַלֵּחַ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר ו, ה): כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ וגו', לְרַבּוֹת יָמִים שֶׁל אַחַר מְלֹאת כַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת. עַל הַטֻּמְאָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' וגו', לַעֲשׂוֹת יָמִים שֶׁל אַחַר מְלֹאת כַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי מְלֹאת. שְׁלשָׁה מִנִּין אֲסוּרִים בְּנָזִיר, הַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. הַטֻּמְאָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר ו, ו): כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת וגו'. תִּגְלַחַת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר ו, ה): כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, דִּכְתִיב (במדבר ו, ד): כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן וגו'. חֹמֶר בַּטֻּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִים וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר. וְחֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטֻּמְאָה וְתִגְלַחַת, שֶׁלֹא הֻתַּר כְּלַל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן וְהֻתַּר בְּתִגְלַחַת מִצְוָה, כְּגוֹן מְצוֹרָע, דְּנַפְקָא מֵרֹאשׁוֹ הָאָמוּר בַּמְּצוֹרָע הַמְיֻתָּר, לְהָבִיא נָזִיר מְצוֹרָע שֶׁמְגַלֵּחַ, וְהֻתַּר בְּמֵת מִצְוָה לִטַּמָּא. חֹמֶר בַּטֻּמְאָה מִתִּגְלַחַת, שֶׁהַטֻּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן, וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלשִׁים יוֹם וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן. עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא, שׁוֹמֵעַ אֲנִי נַפְשׁוֹת בְּהֵמָה בְּמַשְׁמַע, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יח): מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ו, ז): לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, בַּמֶּה עִנְיָן מְדַבֵּר בְּנַפְשׁוֹת אָדָם. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לֹא יָבֹא בִּנְפָשׁוֹת הַמְּטַמְּאוֹת בְּבִיאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְאֵלּוּ הֵן נַפְשׁוֹת אָדָם. לְאָבִיו לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא כּוֹלֵל בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט (ויקרא כא, א): לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו, וְחָזַר וְהִתִּירוֹ לַקְּרוֹבִים (ויקרא כא, ב): כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ וגו', יָכוֹל אַף נָזִיר כֵּן יְהֵא מֻתָּר לִטַּמָּא לַקְּרוֹבִים, תַּלְמוּד לוֹמַר לְאָבִיו, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לַקְּרוֹבִים. וּלְאִמּוֹ לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, רַבִּי אוֹמֵר בְּמֹתָם אֵין מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא בְּנִגְעָן וּבְזִיבָתָן, וְאֵין לִי אֶלָּא בְּנָזִיר, בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כא, יא): וּלְאִמּוֹ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁלֹא הָיִיתִי צָרִיךְ, שֶׁכְּבָר קַל וָחֹמֶר הוּא, וּמָה אִם בַּמָּקוֹם שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט מִטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאָבִיו אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא לְאָבִיו, מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִטַּמֵא לְאָחִיו מֵאִמּוֹ דִּין הוּא שֶׁלֹא יְהֵא כֹּהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא לְאִמּוֹ. אִם זָכִיתָ מִן הַדִּין, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְאִמּוֹ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, מֻפְנֶה לְהַקִּישׁ לָדוּן מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל אִמּוֹ, וְנֶאֱמַר בַּנָּזִיר אִמּוֹ, מָה אִמּוֹ הָאָמוּר בַּנָּזִיר מִטַּמֵּא בְּנִגְעָן וּבְזִיבָתָן, אַף אִמּוֹ הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא בְּנִגְעָן וּבְזִיבָתָן. (במדבר ו, ז): לְאָחִיו, לָמָּה נֶאֱמַר, לְאָחִיו אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. (במדבר ו, ז): וּלְאַחֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, הֲרֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, יָכוֹל יִטַּמָּא, אָמַרְתָּ: לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, יָכוֹל לֹא יִטַּמָּא לְמֵת מִצְוָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: וּלְאַחֹתוֹ, לַאֲחוֹתוֹ אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. נֶאֱמַר: לְאָחִיו, לְהַתִּירוֹ לִטַּמָּא לְמֵת מִצְוָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אִסּוּר לָאו, לֹא יִטַּמָּא לָהֶם. וְנֶאֱמַר: וּלְאַחֹתוֹ, לְהַתִּירוֹ לִטַּמָּא אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם פֶּסַח וּמִילָה, דְּחַיָּבֵי כְּרִיתוֹת הֵן, אֲבָל לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ לֹא נֶאֱמַר, שֶׁאֵין הַקְּטַנִּים נִזּוֹרִין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נֶפֶשׁ, אֵלּוּ הָרְחוֹקִים, מֵת, אֵלוּ הַקְּרוֹבִים, לְאָבִיו, לְאָבִיו אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. וְאִם נֶאֱמַר לְאָבִיו, לָמָּה נֶאֱמַר וּלְאִמּוֹ, אִם נֶאֱמַר אָבִיו, וְלֹא נֶאֱמַר אִמּוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר לְכָךְ לֹא יִטַּמָּא לוֹ מִשּׁוּם דַּחֲזָקָה בְּעַלְמָא הוּא, אֲבָל אִמּוֹ דְּוַדַּאי יְלִידְתֵּיהּ לִטַּמָּא לָהּ, וְאִי כָּתַב רַחֲמָנָא אִמּוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר, לְאִמּוֹ הוּא דְּלָא, דְּלָא אָזֵיל זַרְעָהּ בַּתְרָהּ, אֲבָל אָבִיו כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, אֵימָא לִטַּמָּא לֵיהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְאָבִיו. לְאָחִיו, שֶׁאִם הוּא כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר, לְאָחִיו אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. וּלְאַחֹתוֹ, שֶׁאִם הָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחֹט פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, לַאֲחוֹתוֹ אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, אֲבָל עוֹמֵד הוּא בַּהֶסְפֵּד וּבַשּׁוּרָה. רַבִּי אוֹמֵר בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא בְּנִגְעָם וּבְזִיבָתָם, (במדבר ו, ז): כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ, לְהַגִּיד מַה גָּרַם.

הנוגע במת, יכול כל שהוא אמרת שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמ׳ שוב במת הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו. אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת״ל או בעצם [יכול כל שהוא אמ׳ שוב או בעצם] יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן עצם כשעורה אמרת שוב בעצם הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת [מנין אף הנוגע בדם ת״ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת״ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם מניין לרבות אף הנוגע בדם ת״ל או יכול אמר שוב בדם] כמה הוא דמו של אדם שעורו בבינונית רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת״ל נפש [יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת״ל נפשות (ויקרא כא יא)] ומנין אתה מרבה דם קטן כולו ת״ל נפשות יכול שאני מרבה שחלה והלך לו אמ׳ לא אמרתי אלא אשר ימות [רש״א רביעית מן המת ושמינית מן החי שבללו זה בזה נוטל מזה ומזה דם רביעית זהו דם תבוסה. ר׳ אלעזר בן יהודה איש ברתותא אמר הרי הוא כדם בהמה וכדם החי] איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם [ואין ידוע כמה יצא מחיים וכמה יצא אחר מיתה ה״ז] מצטרף והמת שדמו נוטף ונמצא תחתיו רביעית דם אינו מצטרף [ר׳ יהודה אומר חלוף הדברים השותת אינו מצטרף והמנטף מצטרף] אין במשמע שיטמא המת אלא במגע ובאהל ומנין אף במשא ת״ל וטמא שבעת ימים לרבות שיטמא במשא דברי ר׳ אלעזר בן מתיא א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אינו צריך ומה אם נבלה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא מה משא נבלה עד הערב אף משא המת לא יהא אלא עד הערב א״ל ר׳ שמעון בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמא׳ במגע ובמשא אם לא חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלוק משא המת ממגעו א״ל ר׳ אלעזר בן מתיא כל כך מבלעדי נבלה אפשר לך לחיות בוא וראה שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא הגולל והדופק וקוליתו של מת מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא וכן אל תתמה על נבלת המת שאע״פ שהיא מטמא׳ במגע ובאהל לא תהא מטמאה במשא הא צרכת לומר וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא: