ויקרא כא:כב מדרש: ספרא

[ה] "כל זכר…"‏ – לרבות בעלי מומין. למה? אם לאכילה – כבר אמור (ויקרא כא, כב)! אם כן למה נאמר "כל זכר" – לרבות בעלי מומין למחלוקת. "יאכלנה" – כשרה ולא פסולה. "חק עולם" – לבית עולמים. "לְדֹרֹתֵיכֶם" – שינהג הדבר לדורות. "מֵאִשֵּׁי יהו"ה" – אין להם אלא אחר מתן אישים.

[ה] ר' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה – אינה טעונה מריקה ושטיפה. בישל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים – אם יש בהם בנותן טעם – הרי אלו נאכלים כחמורים, וטעונים מריקה ושטיפה, ופסולה במגע.

[ח] "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל" – אם נאמר "מקדשי הקדשים" למה נאמר "ומן הקדשים"? ואם נאמר "מן הקדשים" למה נאמר מקדשי הקדשים? שאילו נאמר "מקדשי הקדשים" ולא נאמר "מן הקדשים" הייתי אומר "קדשי קדשים שהותרו לזה מהם יאכל, ומקדשים קלים לא יאכל" – צריך לומר "מן הקדשים". או אילו נאמר "מן הקדשים" ולא נאמר "מקדשי הקדשים" הייתי אומר "מקדשים קלים יאכל ומקדשי קדשים לא יאכל" – צריך לומר "מקדשי הקדשים" וצריך לומר "מן הקדשים".