ויקרא כג:ד מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, ספרא ומדרש תהילים

(דף כה) משנה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח ערבית במערב אמר רבי יוחנן בן מרי עדי שקר הן וכשבאו ליבנה קיבלן ר״ג. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו וליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר״ג אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח ליה רבן גמליאל לרבי יהושע גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל י״ה להיות בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה׳ מקראי קודש וגו׳ בין בזמנן ובין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר ליה אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד להן לישראל מימות משה עד עכשיו שנאמר (שמות כד ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל למה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמדך שכל ג׳ וג׳ שנתמנו בית דין על ישראל הרי הן כבית דין של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל י״ה להיות בחשבונו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקיימת את דברי:

כב מִשְׁנָה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן. וּכְשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה, קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ וְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיךָ, שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ! הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כג) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ" וְגוֹ', בֵּין בִּזְמַנָּן וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת, אֶלָּא אֵלּוּ! בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס, אָמַר לֵיהּ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית־דִּין וּבֵית־דִּין שֶׁעָמַד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל מִימוֹת מֹשֶׁה עַד עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד) "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה (שנתמנו) [שֶׁעָמְדוּ] בֵּית־דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הֵן כְּבֵית־דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה, אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּיּוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בּוֹא בְּשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי. רַבִּי; בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי; שֶׁקִּיַּמְתָּ אֶת דְּבָרַי. [גְּמָרָא. תַּנְיָא: אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: פְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרֻכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּבֵי רַבִּי? דִּכְתִיב: (תהלים קד) "עָשָׁה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ". 'שֶׁמֶשׁ' הוּא דְּיָדַע מְבוֹאוֹ, 'יָרֵחַ' לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. רַבִּי חִיָּא חַזְיָיא לְסִיהֲרָא, דַּהֲוָה קָאִי בְּצַפְרָא דְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, שָׁקַל קָלָא פָּתַק בֵּיהּ, אָמַר: לְאוּרְתָּא בָּעִינָן לְקִדּוּשֵׁי בָּךְ, וְאַתְּ קַיְמַתְּ הָכָא? זִיל אִיכְסִי! אָמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּא: זִיל לְעֵין־טַב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא, וּשְׁלַח לִי סִימָנָא, "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם". תָּנוּ רַבָּנָן: פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים, וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר: 'רֹאשׁ־ חֹדֶשׁ', וּבִקְּשׁוּ בֵּית־דִּין לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, אֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה, וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה, וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמוֹ שֶׁל בֶּן זָזָאָה, וְהִסְפִּידָהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל, לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ בֵּית־דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ. הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא (ומצאו) מֵצֵר וְכוּ'. אִיבָּעְיָא לְהוּ: מִי מֵצֵר? 'רַבִּי עֲקִיבָא' מֵצֵר? אוֹ 'רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ' מֵצֵר? תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא: הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וּמְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהוּא מֵצֵר, אָמַר לוֹ: [רַבִּי], מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵצֵר? אָמַר לוֹ (רבי) עֲקִיבָא: רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפֹּל לַמִּטָּה שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַל יִגְזֹר עָלָיו גְּזֵרָה זוֹ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתַּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כג) 'אֹתָם' 'אֹתָם' 'אֹתָם' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, 'אַתֶּם', אֲפִלּוּ שׁוֹגְגִין, 'אַתֶּם', אֲפִלּוּ מְזִידִין, 'אַתֶּם', אֲפִלּוּ מֻטְעִין. בַּלָּשׁוֹן הַזֶה אָמַר לוֹ: "עֲקִיבָא, נִחַמְתַּנִי נִחַמְתַּנִי"].

[ג] לא היתה השנה צריכה לעבר ועברוה שוגגים או מזידים או מוטעים. מנין שהיא מעוברת? תלמוד לומר (ויקרא כג, ד) "אשר תקראו אֹתם במועדם". "אתם" – אפילו שוגגים, "אתם" – אפילו מוטעים, "אתם" – אפילו מזידים. אם קראתם אתם, מועדי. ואם לאו, אינם מועדי.