וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
מדרש תנאים
או מה השנה אחד משנים עשר בה אף החדש אחד משנים עשר בו ת״ל (ויק' כג ו) בחמשה עשר יום לחדש יום לחדש את מעבר אין את מעבר אחד משנים עשר בו:
ספרא
[ב] "ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות" – יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא! ומה אם זה – שאין טעון סוכה – טעון מצה, זה – שטעון סוכה – אינו דין שטעון מצה?! תלמוד לומר "הזה" – 'זה' טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה.
ספרא
[ג] "חג המצות לה' שבעת ימים" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (דברים טז, ח) "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' ", שביעי בכלל היה, ולמה יצא? להקיש אליו – אלא מה שביעי רשות, אף כולם רשות. יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר (?)(דברים טז, ג) 'עליו תאכל מצות' – הכתוב קבעו חובה.