ויקרא כג:לח מדרש: אוצר מדרשים, איכה רבה, ספרא וספרי דברים

כל שבתתי חסרים וי״ו ואחד מלא (ויקרא כ״ג ל״ח) לומר לך שכל המקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו טרחות ששת (וי״ו) ימי בראשית. וישבתו העם ביום השביעי (שמות י״ז ל') חסר (יו״ד) לפי שלא שמרו ישראל אותה שבת כהלכתה, [והעברת שופר תרועה בחדש השביעי למה חסר, לפי שיום עשירי אינו רובו של חדש].

כל סכו חסר וי״ו בר מן חד ויחמס כגן סוכו (איכה ב׳ ו׳) מלא כתיב, שכיון שגלו שככה חמתו של הקב״ה. בדא מלבו (מ״א י״ב ל״ג) מלבד כתיב, מלבד (מלמד?) שהוציאו ירבעם מלבו, כמה דאת אמר מלבד שבתות ה׳ (ויקרא כ״ג ל״ח). שתם תפלתי (איכה ג׳ ח') שתם כתיב בשי״ן ללמדך שכל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין. בחיטי מנית (יחזקאל כ״ז י"ז) מלא יו״ד, ללמדך שחמש מאות מיני חטים הם מנין מנית. נשא לבבנו (איכה ג׳ מ״א) בשי״ן כתיב, כך משנשבא ליבא דבר נש. והורדתי בריחים כלם (ישעיה מ״ג י״ד) בריחים כתיב לא היו רחיים בבבל עד שבאו ישראל ולמדום.

וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּגִנָּה שֶׁנֶּחְמַס מַעְיָנָהּ וְהִלְבִּין יַרְקָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָנִי אָמַר כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ג, כט): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֻׂכּוֹ כְּתִיב, כֵּיוָן שֶׁגָלוּ יִשְׂרָאֵל שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, אֶפְשָׁר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁכֵּחַ מוֹעֲדוֹתֵיהֶם וְשַׁבְּתוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מוֹעֲדוֹתָיו וְשַׁבְּתוֹתָיו שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁבָּדָא לָהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. מִלְּבַד כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כג, לח): מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה'. וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן, מֶלֶךְ זֶה צִדְקִיָּהוּ, וְכֹהֵן זֶה שְׁרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה.