וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו יום שהיה לכם לזכרון אתה חוגג (והיתה) [ואי זה] זה מועד צאתך ממצרים ועדאן דבר תלי בדלא דלי ת"ל (במדבר ל״ג ג') ממחרת הפסח יצאו בני ישראל אימתי אכלו את הפסח בלילי יום טוב ואף כן לא יצאו אלא ביום טוב: וחגתם אותו. נאמר כאן חגיגה ונאמר חגיגה במדבר מה חגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים אף חגיגה האמורה כאן טעונה עולה ושלמים מה לחגיגה האמורה במדבר טעונה עולה ושלמים שכן [היא] טעונה פרים תיטען חגיגה האמורה כאן עולה ושלמים שכן (אין) [אינה] טעונה פרים ת"ל לשם לשם לג"ש מה לשם האמור במדבר טעונה עולה ושלמים אף לשם האמור כאן טעונה עולה ושלמים. יכול תיטען חגיגה כל שבעה ת"ל אותו יום אחד בלבד אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומין כל שבעה. מניין לא חג כל ששה יחוג כל שבעה ת"ל (ויקרא כ"ג מ"א) בחדש השביעי תחגו אותו. יכול [לא] חג ברגל יחוג אחר הרגל ת"ל אותו אותו [אתה] חוגג ואי אתה חוגג חוץ הרגל. יכול יהא מעוכב עד אכילת בשר ת"ל אותו ולהלן הוא אומר (ויקרא ט"ז ט"ו) והזה אותו מה אותו האמור להלן דם אף אותו האמור כאן דם ולא בשר: לדורותיכם חקת עולם. שינהג הדבר לדורות.
מדרש תנאים
ד״א שבעת ימים תחג לה' אלה' להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה אתה אומר להביא שבעת ימים הפסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג וכשהוא אומר (ע' ויק' כג מא) וחגתם חג לה' שבעת ימים הרי חג אמור ומה ת״ל שבעת ימים תחג להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה:
ספרי דברים
[יכול יטעון חגיגה כל שבעה תלמוד לומר (שם כג מא) אותו] אם כן למה נאמר שבעת ימים תשלומים כל שבעה.