ויקרא כד:ח מדרש: מדרש תנחומא, תנחומא בובר, מדרש אגדה ואוצר מדרשים

זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים (תהלים פט, ז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, לֹא הָיִיתִי אֹמֵר לְמִיכָאֵל שֶׁהוּא אֶצְלִי לְהַקְרִיב לִי קָרְבָּן וּמִמִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּלֶחֶם הַפָּנִים, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ (ויקרא כד, ח). וְאוֹמֵר: הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים (מיכה ו, ז). בִּלְעָם הָרָשָׁע הוּא הָיָה סַנֵּגוֹרָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְעַל יְדֵי הָאֻמּוֹת הוּא מְדַבֵּר הַדָּבָר, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן (שם). רוֹצֶה הוּא מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִין לוֹ. לֹא לֹג שֶׁמֶן אַתֶּם מַקְרִיבִין לוֹ אָנוּ מַקְרִיבִין לוֹ רִבֵּי רְבָבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן. מַה הִקְרִיב אַבְרָהָם לְפָנָיו, לֹא אַיִל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וְגוֹ' (בראשית כב, יג). אִם רוֹצֶה, אָנוּ מַקְרִיבִין לוֹ אַלְפֵי אֲלָפִים. וּמַה הִקְרִיב אַבְרָהָם, לֹא בְּנוֹ. אֲנִי אַקְרִיב לוֹ בְּנִי וּבִתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי (מיכה ו, ז), זֶה בְּנוֹ. פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי (שם), זֶה בִּתּוֹ. רְאֵה, בִּלְעָם הָרָשָׁע כַּמָּה הָיָה עָרוּם. הִתְחִיל אֹמֵר, אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי (במדבר כג, ד), לֹא אָמַר שֶׁבַע מִזְבְּחוֹת אֶלָּא הַמִּזְבְּחוֹת. אֵלּוּ הֵן, מִשֶּׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד עַכְשָׁו, שֶׁבַע מִזְבְּחוֹת בָּנוּ, וַאֲנִי מַקְרִיב שֶׁבַע כְּנֶגֶד שִׁבְעָתָן. וּמַה הֵן מַקְרִיבִין. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אוֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת (ויקרא כד, ה). כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי. לְמַה הָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע דּוֹמֶה. לְטַבָּח שֶׁהָיָה מוֹכֵר בַּשּׁוּק וְהָיְתָה חֲנוּתוֹ מְלֵאָה בָּשָׂר, וְעָבַר הַלִּיסְטִים וּמִסְתַּכֵּל בַּבָּשָׂר. רָאָה אוֹתוֹ טַבָּח שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּבָּשָׂר. אָמַר לֵיהּ: מָרִי, כְּבָר שָׁלַחְתִּי אַפְסוּגִין לַבַּיִת בְּיַד הָעֶבֶד. כָּךְ בִּלְעָם. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּכָאן. אָמַר לֵיהּ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פַּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ (במדבר כג, ד). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים. אָמַר לוֹ: הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן, הָיִיתִי אֹמֵר לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל וְהָיוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים (תהלים פט, ז), זֶה בִּלְעָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִדָּמוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְנֵי אֵלִים, בִּבְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁהֵן אֵילֵי הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמְךָ לִפְנֵי שֶׁאֲקַבֵּל קָרְבָּן מִן הָאֻמּוֹת, אֵין אַתָּה יָכֹל. שְׁבוּעָה הִיא, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (ויקרא כד, ח), תְּנַאי הֵן, שֶׁאֵינִי מְקַבֵּל קָרְבָּן אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. וְהָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: מַה הוּא כָּךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין וּמַקְטִירִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. וּמִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר (שה״ש ח, ה), וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים (שמות יט, ג). דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה', צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קִיְּמוּ מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְאַחַר כָּךְ זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא, ח) אֲפִלּוּ בְּעוֹלָה. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהָיָה כִּי יֶחְטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל, וְאַחַר כָּךְ זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. אִם בִּקַּשְׁתָּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, לֹא תִּגְזֹל לָאָדָם כְּלוּם. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. וְאֵימָתַי אַתָּה מַעֲלֶה עוֹלָה וַאֲנִי מְקַבְּלָהּ, כְּשֶׁתְּנַקֶּה כַּפֶּיךָ מִן גֶּזֶל. מַה הוּא הַגֶּזֶל. דָּוִד אָמַר, מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב (תהלים כד, ג-ד) זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, מִי שֶׁהוּא נְקִי כַפַּיִם מִן הַגֶּזֶל, הוּא יַעֲלֶה בְּהַר ה'. וּמִתְּחִלַּת הַקָּרְבָּנוֹת אַתָּה לָמֵד, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אָדָם. לָמָּה אוֹמֵר אָדָם. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁתְּהֵא מַקְרִיב לְפָנַי, תִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא הָיָה גּוֹזֵל מֵאַחֵרִים, שֶׁהוּא הָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם, כָּךְ אַתָּה לֹא תִּהְיֶה גּוֹזֵל לִבְרִיָּה. לָמָּה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה. דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עוֹלָה. שֶׁהִיא עֶלְיוֹנָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה. תֵּדַע, מִי שֶׁהָיָה מֵבִיא חַטָּאת, הַכֹּהֵן נוֹטְלָהּ, וְכָךְ הַמִּנְחָה, וְזֶבַח הַשְּׁלָמִים לְבַעֲלֵיהֶן, הָאָשָׁם לַכֹּהֵן. אֲבָל הָעוֹלָה, אֵין בְּרִיָּה טוֹעֵם מִמֶּנָּה, אֶלָּא כֻּלָּהּ עוֹלָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא עֶלְיוֹן, לָכֵן נִקְרָא שְׁמָהּ עוֹלָה.

וידבר ה' וגו'. צו את אהרן וגו' (ויקרא ו א ב). זש"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שיקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת [יערכנו לפני ה' תמיד] (ויקרא כד ח), וכתיב הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן (מיכה ו ז), בלעם הרשע היה סניגרון של אומות העולם, ועל ידו הוא מדבר, הירצה ה' [באלפי אלים ברבבות נחלי שמן], רוצה הוא מה שאתם מקריבים לו לוג שמן, אנו מקריבין לו רבוא רבבות נחלי שמן, מה הקריב אברהם לפניו לא איל אחד, שנאמר וישא [אברהם את] עיניו וירא והנה איל אחר וגו' (בראשית כב יג), אם רוצה אני מקריבין לו אלפי אלים, ומה הקריב לו בנו, אני אקריב לו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי (מיכה שם), בכורי פשעי זה בני הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זה בתי. ראה כמה היה בלעם הרשע ערום, התחיל לומר את שבעת המזבחות ערכתי (במדבר כג ד), לא אמר מזבחות, אלא המזבחות, אלו הן משנברא אדם הראשון ועד עכשיו שבע מזבחות בנו, ואני מקריב שבע כנגד שבעתן, ומה הם מקריבים שתים עשרה חלות, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות (ויקרא כד ה), כיון שנגלה עליו הקב"ה א"ל רשע מה אתה עשה, א"ל את שבע המזבחות ערכתי, למה היה הרשע הזה דומה, לטבח שהיה מוכר בשוק, והיתה חנותו מלאה בשר, וראה הלוגסטוס והיה מסתכל בבשר, ראה אותו טבח שהיה מסתכל בבשר, א"ל מרי כבר שלחתי אופסנין לביתך, כך בלעם אמר לו הקב"ה רשע מה אתה עושה בכאן, אמר לפניו את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר שם), א"ל הירצה ה' באלפי אלים (מיכה שם), אמר לפניו האתן בכורי פשעי, א"ל הקב"ה רשע אם הייתי מבקש קרבן, הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים שם), בבני אברהם יצחק ויעקב שהן אילי עולם, אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש להטעות עצמך לפני שאקבל מן האומות קרבנות, אין אתה יכול, א"ל שבועה היא מאת בני ישראל, ברית עולם תנאין הן, שאין אני מקבל קרבנות אלא מישראל, שנאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו'. והאומות אומרים מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין, אמר להם הקב"ה זאת תורת העולה, מי זאת עולה מן המדבר וגו' (שה"ש ג ו), ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג).

צו את אהרן. זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שהוא נתון אצלי, והיה מקריב לי קרבן, וזהו שנאמר כי מי בשחק, אלו הם המלאכים הנתונים אצלי בשחק, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת (יערוך) [יערכנו] וגו' (ויקרא כד ח). ממי מאת בני ישראל (שם). ושמא אני צריך לישראל, חס וחלילה, אם כן למה שאל הקרבן, כדי לזכותם, שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעי' מב כד), אמרו אומות העולם לישראל אם הוא חפץ בקרבנות אנו נקריב, אמרו להם ישראל הירצה ה' (בבני) [באלפי] אלים וגו' (מיכה ו ז), בלעם הרשע מלמד זכות לאומות העולם, ובשביל אומות העולם הוא מדבר זה הפסוק הירצה ה' מה הקריב לפניו אברהם לא בנו הוא הקריב אלא האיל הקריב. אבל אם הוא רוצה אני אקריב לפניו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת (נעורי) [נפשי] (מיכה שם). הרי בני ובתי, ראה בלעם הרשע מה היה ערום, התחיל אומר את שבעת המזבחות (במדבר כג ד), לא אמר שבעה אלא כנגד יומי שבתא, לפיכך אמר את שבעה המזבחות, למה דומה בלעם הרשע, לטבה שהיה מסתכל בו השלטון, כשראה הטבח שהיה השלטון מסתכל בו, אמר לו אדוני כבר שלחתי חלקך לביתך, וכך בלעם אמר להקב"ה את שבעה המזבחות ערכתי, ולא עוד אלא אפילו אתה רוצה בני ובתי אני מקריב, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו', אמר לו הקב"ה רשע שבעולם אילו הייתי מבקש קרבנות, לא הייתי אומר למיכאל או לגבריאל והיו מקריבים לי, שנאמר כי מי בשחק וגו' (תהלים פט ז), אבל בלעם הרשע רצה להדמות לקונו כבני אלים אברהם יצחק ויעקב, שהם אילי העולם, אמר לו הקב"ה רשע מה אתה מבקש להטעות את עצמך שאקבל מן האומות קרבן אין אתה יכול, אמר לו עלי שבועה שלא אקבל אלא מן ישראל, שנאמר מאת בני ישראל ברית עולם (ויקרא כד ט):