ויקרא כד:ט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש אגדה, עין יעקב ומדרש תנחומא

קטיעא בר שלום מאי היא דההוא קיסר דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשובי מלכותיה מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו ליה יקטענה ויחיה אמר להו קטיעא בר שלום חדא דלא יכלית להו דכתיב (זכריה ב י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אילימא דבדרתינהו בד׳ רוחות השמים לימא בארבע אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ועוד קראו לך מלכותא קטיעא אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדו ליה לקמוניא חלולא כד נקטי ליה ואזיל אמר כל נכסאי לרבי עקיבא וחבריו נפק ר״ע ודרש (ויקרא כד ט) והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצאה ב״ק ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים אנטונינוס שמשיה לרבי. אדרכן שמשיה לרב. כי שכיב אנטונינום א״ר נתפרדה חבילה כי שכיב אדרכן אמר רב נתפרדה חבילה:

צו את אהרן. זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שהוא נתון אצלי, והיה מקריב לי קרבן, וזהו שנאמר כי מי בשחק, אלו הם המלאכים הנתונים אצלי בשחק, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת (יערוך) [יערכנו] וגו' (ויקרא כד ח). ממי מאת בני ישראל (שם). ושמא אני צריך לישראל, חס וחלילה, אם כן למה שאל הקרבן, כדי לזכותם, שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעי' מב כד), אמרו אומות העולם לישראל אם הוא חפץ בקרבנות אנו נקריב, אמרו להם ישראל הירצה ה' (בבני) [באלפי] אלים וגו' (מיכה ו ז), בלעם הרשע מלמד זכות לאומות העולם, ובשביל אומות העולם הוא מדבר זה הפסוק הירצה ה' מה הקריב לפניו אברהם לא בנו הוא הקריב אלא האיל הקריב. אבל אם הוא רוצה אני אקריב לפניו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת (נעורי) [נפשי] (מיכה שם). הרי בני ובתי, ראה בלעם הרשע מה היה ערום, התחיל אומר את שבעת המזבחות (במדבר כג ד), לא אמר שבעה אלא כנגד יומי שבתא, לפיכך אמר את שבעה המזבחות, למה דומה בלעם הרשע, לטבה שהיה מסתכל בו השלטון, כשראה הטבח שהיה השלטון מסתכל בו, אמר לו אדוני כבר שלחתי חלקך לביתך, וכך בלעם אמר להקב"ה את שבעה המזבחות ערכתי, ולא עוד אלא אפילו אתה רוצה בני ובתי אני מקריב, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו', אמר לו הקב"ה רשע שבעולם אילו הייתי מבקש קרבנות, לא הייתי אומר למיכאל או לגבריאל והיו מקריבים לי, שנאמר כי מי בשחק וגו' (תהלים פט ז), אבל בלעם הרשע רצה להדמות לקונו כבני אלים אברהם יצחק ויעקב, שהם אילי העולם, אמר לו הקב"ה רשע מה אתה מבקש להטעות את עצמך שאקבל מן האומות קרבן אין אתה יכול, אמר לו עלי שבועה שלא אקבל אלא מן ישראל, שנאמר מאת בני ישראל ברית עולם (ויקרא כד ט):

[פִיסְקָא]. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ. תָּנוּ רַבָּנָן: אוֹצְרוֹת מְלָכִים, לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר בִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין, מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי, וְאַמְרֵי לָהּ לְרַב אַחָא: בִּשְׁלָמָא, אוֹצְרוֹת מְלָכִים, לַמֶּלֶךְ, אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא, אֶלָּא שְׁאָר בִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין, מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (דברי הימים א כ״ט:כ״ב) "וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד וּלְצָדוֹק", מַקִּישׁ 'נָגִיד' לְ'צָדוֹק'. מַה צָּדוֹק, מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו, אַף נָגִיד, מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו. וְצָדוֹק גּוּפֵיהּ מְנָלָן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: (ויקרא כ״ד:ט׳) "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו", מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.