ויקרא כד:יא מדרש: ספרי זוטא, מדרש שמואל, שמות רבה וספרא

ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד, הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי זה שבח לכל שבטו קל וחומר לביתו קל וחומר לגופו קל וחומר למשפחתו קל וחומר לבית אביו וכה״א ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות לח כג) לשבח בו את כל שבטו ק״ו לביתו ק״ו לגופו ק״ו למשפחתו [ק״ו לבית אביו וכה״א ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא) לגנות בה את כל שבטה ק״ו לביתה ק״ו לגופה ק״ו למשפחתה ק״ו לבית אביה] ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו נח עמד בדור המבול זכה ליטול שכר כולו אברהם עמד בדור הפלגה זכה ליטול שכר כולו לוט עמד בדור סדום זכה ליטול שכר כולו אלו עמדו בדור המדבר זכו ליטול שכר כולו וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הוא אומר וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותאמר אל גברתה אחלי אדוני (מלכים ב' ה ב - ג) מגיד שאמרה לה כך וכך מטהרין את העני כך וכך מטהרין את העשיר שנאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל (מלכים ב' ה' ד) מגיד שהיתה דורשת פרשת נגעים אבל אין את יודע אימתי היו של בית אביה עושין את התורה בשעה שאמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מלכים א' יח כא) לקיים מה שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כך אלא הפרו תורתך עת לעשות לה' וכן הלל אומר בשעת המפזרין כנס את הרגל דלית קפיץ קני מיניה באתר דלית גוברין השתדל להיות גבר. ד״א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר והלא ידוע שמנשה בן יוסף ומה ראה לשפען כאן אלא כל מלך כשר שהיה עומד היו רואין מי שאבותיו כשרין ותולין אותו בו שכן הוא אומר בחזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך (ישעיה לח ה) וכי בנו של דוד היה חזקיה והלא ארבעה עשר דורות היו בינתים אלא כל מלך כשר שהיה עומד היה תולהו בדוד וכל מלך רשע שהיה עומד היה נתלה בירבעם שנאמר על חטאות ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א' טו ל):

א"ר שמעון מדכרין ומשבחין מדכרין ושחקין, (מדכרין ומניחין) מדכרין ומשבחין, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות ל"א ב'), מדכרין ושחקין, וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז' י"ח), מדכרין ומשבחין, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמות ל"א ו'), מדכרין ושחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כ"ד י"א), מדכרין ומשבחין, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים (דברים כ"ד ט'), מדכרין ושחקין, זכור את אשר עשה לך עמלק (שם כ"ה י"ז), מדכרין ומשבחין וה' פקד את שרה (בראשית כ"א א'), מדכרין ושחקין, כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א' ט"ו ב'), מדכרין ומשבחין, איש יהודי היה בשושן הבירה וגו' (אסתר ב' ה'), מדכרין ושחקין, איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ז' ו'), מדכרין ומשבחין, כי מרדכי היהודי (שם י' ג'), מדכרין ושחקין, כי המן בן המדתא האגגי (שם ט' כ"ד), מדכרין ומשבחין, ודוד בן איש אפרתי (שמואל א' י"ז י"ב), מדכרין ושחקין, וירבעם בן נבט אפרתי (מלכים א' י"א כ"ו) מדכרין ושחקין, ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שופטים י"ז א'), מדכרין ומשבחין ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו' (שמואל א' א' א').

דבר אחר: וירא בסבלותם ראה שאין להם מנוחה. הלך ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע, הוא מת! ואלו עבדיך, אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע, הם מתים! אמר לו: לך ועשה להן כמו שתאמר. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. וירא איש מצרי מה ראה? אמר רבי הונא בשם בר קפרא: בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: אחד שלא שינו שמותם (כמו שכתוב בשיר השירים רבה ובויקרא רבה פרש ל"ב). ומנין שלא נחשדו על הערוה? שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כד, י-יא): ושם אמו שלומית בת דברי וגו'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: נוגשים היו מן המצריים, ושוטרים מישראל. נוגש ממונה על עשרה שוטרים. שוטר ממונה על עשרה מישראל. והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה, להוציאן למלאכתן לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל, ונתן עיניו באשתו, שהיתה יפת תאר בלי מום. עמד לשעת קריאת הגבר, והוציאו מביתו, וחזר המצרי ובא על אשתו, והיתה סבורה שהוא בעלה, ונתעברה ממנו. חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו. שאל אותה: שמא נגע בך? אמרה לו: הן, וסבורה אני שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך, והיה מכה אותו ומבקש להרגו, והיה משה רואה אותו ומביט בו, וראה ברוח הקדש מה שעשה בבית, וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה. אמר: ודאי זה חיב מיתה, כמו שכתוב (שם שם, כא): ומכה אדם יומת! ולא עוד, אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר (שם כ, י): מות יומת הנואף והנואפת, והיינו דכתיב: ויפן כה וכה וגו', ראה מה עשה לו בבית, ומה עשה לו בשדה: