ויקרא כו:ט מדרש: מדרש אגדה, איכה רבה, ספרא ואוצר מדרשים

ד"א ולא שמע אלי. ומה היה עונשם, גלו לבבל ומתו שם, דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנה (נלך) [נצא] וגו' (שם טו ב). אמר רבי לוי האוזן לגוף כקנקן לכלים, מה הקנקן הזה כשהוא מלא מים, כל הכלים האחרים ממלאין ממנו, כך האוזן כשהיא השומעת מרגשת מאתים וארבעים ושמונה אברים שבגוף, וכולם הולכים אחריה וחיים, דכתיב הטו אזנכם ולכו אלי [שמעו ותחי נפשכם] (ישעי' נח ג), וכשהם מטים את אזנם תחיה כל נפשם, כי כן אמר הכתוב אם תאבו ושמעתו וגו' ואם תמאנו וגו' (ישעי' א יט), ואמר שלמה בני אם תקח אמרי (משלי ב א), ואימתי נעשה אתה בני, כשתקח אמרי ומצותי תצפין אתך (שם), אף אני צופן לך טובות של עולם הבא, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך (תהלים לא כ). אבל אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעי' שם). אמר רב למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך, והיו לפניו שני דרכים, אחד תחלה קוצים וסופר מישור, ואחרת תחלתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב על שתיהן, ומזהיר את העוברים ואת השבים ואומר להם אעפ"י שאתם רואים את הדרך הזו תחלתה קוצים, לכו בה שסופה מישור, וכל מי שהוא שומע לי סופו לילך לשלום ולחזור לשלום, ואותם שאינם שומעין לי והולכים בדרך שתחלתה מישור לסוף הם נכשלים בקוצים וחוזרין, כך משה רבינו מזהיר את ישראל על דרך החיים, ועל דרך המיתה, על ברכה וקללה, ואמר להם ובחרת בחיים (דברים ל יט), ואם משה רבינו ע"ה הזהירם לחיי העולם הזה כבר מת, ומה אני מקיים למען תחיה אתה וזרעך (שם שם), אלא הרי אלו חיי העולם הבא, שאין בהם מיתה, וכך תחייתו של עולם הבא אין לה מיתה, דכתיב ורבים מישיני עפר יקיצו לחיי העולם הבא (דניאל יב ב), שאין להם מיתה, ואלה לחרפות (שם), שאין להם חיים, והיה ירמיה הנביא מוכיח את ישראל ואמר להם שמעו דבר ה' (ירמי' ב ד) היו כאביכם שהיו שומעים לדבריו של הקב"ה ומקיימים מצותיו, דכתיב עקב אשר שמע אברהם וגו' (בראשית כו ח), ומה היה לו, רדף את המלכים את כדרלעומר מלך עילם וגו', ועליו הכתוב אומר ירדפם יעבר שלום אורח ברגליו לא יבא (ישעי' מא ג) אף אתם אם שומעים ועשיתם מצותיו של הקב"ה, כמו שכתוב אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ג), מה כתיב אחריו ורדפתם את אויביכם (שם שם ז), אם שמעתם וקיימתם את התורה ואכלתם לחמכם לשובע ורדפתם את אויביכם, ואם לאו ואכלתם ולא תשבעו (שם שם כו), ורדף אותם קול עלה נדף (שם שם לו), אם גמלתם חסד ופניתי אליכם וגו' (שם שם ט), ואם לאו ונתתי פני בכם (שם שם יז), ואם עשיתם שלום ונתתי שלום בארץ (שם שם ו), ואם לאו והבאתי עליכם חרב וגו' (שם שם כה), אם תשמעו למצות, הקב"ה מביא עליכם הברכות, ואם לאו מביא עליכם הקללות, וכיון שאתם עושים רצונו הוא משפיע לכם הברכות, דכתיב לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב (מ"א ח נו), וכיון שלא שמעו אמר להם ירמיה שמעו דבר ה', עד שלא תשמעו דברי תוכחות שמעו דבר ה', עד שלא תשמעון קל קרנא משרוקיתא (דניאל ג טו), שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחוצה לארץ, שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים, ישמעון אודניכון עד דלא ישמעון גרמיכון, הדא הוא דכתיב העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחזקאל לז ד):

זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זְכֹר עִנּוּיִין שֶׁעֻנֵּיתִי, וּמְרוּדִי שֶׁמָּרַדְתִּי בְּךָ, וְיִסּוּרִין שֶׁהִרְוִיתַנִי לַעֲנָה וָרוֹשׁ, יָצְאוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַמִּלְחָמָה וְהָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ וְהָיוּ מַקְנִיטִין אוֹתוֹ. לְמָחָר יָצָא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיוּ בָּנָיו עִמּוֹ, אָמַר הַמֶּלֶךְ הַלְוַאי הָיוּ בָּנַי עִמִּי וַאֲפִלּוּ מַקְנִיטִים אוֹתִי. כָּךְ, הַמֶּלֶךְ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנָיו, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִכְעִיסוּהוּ לֹא יָצָא עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ, אָמַר הַלְּוַאי הָיוּ יִשְׂרָאֵל עִמִּי וַאֲפִלּוּ הָיוּ מַכְעִיסִים אוֹתִי, וְאִית לָן שְׁלשָׁה פְּסוּקִים (ירמיה ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, מִי יִתֵּן עַמִּי עִמִּי כְּמֵרֹאשׁ כְּשֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר. וּכְתִיב (יחזקאל לו, יז): בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל ישְׁבִים עַל אַדְמָתָם וגו', וְהָדֵין: זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי. אָמַר רַבִּי יוּדָן זָכוֹר תִּזְכּוֹר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה זוֹכֵר אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי, מַתְלָא אָמְרָה עַד דִּשְׁמֵינָא עֲבֵיד קְטִין, נַפְשֵׁיהּ דִּקְטִינָא נָפְקַת. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא מַטְרוֹנָה וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה מְרֻבָּה, וְאָמַר לָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה לִיךְ, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ. הִנִּיחָהּ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְאֵחֵר לְשָׁם. נִכְנְסוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֶצְלָה וְהָיוּ מַקְנִיטוֹת אוֹתָהּ וְאוֹמְרוֹת לָהּ הִנִּיחֵךְ הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְשׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר עָלַיִךְ, וְהָיְתָה בּוֹכָה וּמִתְאַנַּחַת, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתָהּ פּוֹתַחַת וּמוֹצִיאָה כְּתֻבָּתָהּ וְקוֹרֵאת, וְרוֹאָה בִּכְתֻבָּתָהּ כָּךְ וְכָךְ חֻפּוֹת אֲנִי עוֹשֶׂה, כָּךְ וְכָךְ אַרְגְּוָנוֹת טוֹבוֹת אֲנִי נוֹתֵן לִיךְ, מִיָּד הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת. לְיָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ בִּתִּי אֲנִי תָּמֵהַּ אֵיךְ הִמְתַּנְתְּ לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, אָמְרָה לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אִלְמָלֵא כְּתֻבָּה מְרֻבָּה שֶׁכָּתַבְתָּ וְנָתַתָּ לִי כְּבָר אִבְּדוּנִי שְׁכֵנוֹתַי. כָּךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין לָהֶם, אֱלֹהֵיכֶם הִסְתִּיר פָּנָיו מִכֶּם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם, עוֹד אֵינוֹ חוֹזֵר עֲלֵיכֶם, וְהֵן בּוֹכִין וּמִתְאַנְחִין, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה וּמוֹצְאִין שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו, ט): וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהֵן מִתְנַחֲמִין. לְמָחָר כְּשֶׁיָּבוֹא קֵץ הַגְּאֻלָּה אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי אֲנִי תָּמֵהַּ מִכֶּם הֵיאַךְ הִמְתַּנְתֶּם לִי כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, וְהֵן אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִלּוּלֵי תּוֹרָתְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ כְּבָר אִבְּדוּנוּ הָאֻמּוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי, וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים קיט, צב): לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי. עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ, וּמְיַחֲדִים שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, וְאוֹמְרִים (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

[ד] "ונתתי פני בכם" – כשם שנאמר בטובה "ופניתי אליכם" כך נאמר ברעה "ונתתי פני בכם". משלו משל למלך שאמר לעבדיו "פונה אני מכל עסקי ועוסק עמכם" ברעה.