וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם׃
ספרא
[א] "ואם עד אלה" – ר' אליעזר אומר אין המקום מביא פורעניות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחלה שנאמר "ואם עד אלה". ר' יהושע אומר, שלא יהיו ישראל אומרים "כָלו המכות ואין לו אחרת להביא עלינו"; תלמוד לומר "ואם עד אלה" – עוד יש לי אחרים מאלה וכאלה להביא. "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם" – אתם עברתם לפָנַי שבע עבירות, בואו וקבלו שבע מיני פורעניות.
איכה רבה
עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמַם, רַבִּי אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זְעֵירָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא כו, יח): וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו' וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, שֶׁמָּא כָּךְ עָשָׂה חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא עָשָׂה ה' וגו', פַּשּׁוֹרֵי מְפַשַּׁר. רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אֲמַר בְּזַע פַּרְפּוֹרִין שֶׁלּוֹ. וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּטּוֹבָה הוּא שָׂמֵחַ עִמָּהֶם, דִּכְתִיב (דברים ל, ט): כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ, אֲבָל בָּרָעָה מְשַׂמֵּחַ הוּא אֲחֵרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: צָעַק לִבָּם אֶל ה' חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי וגו'.
ויקרא רבה
רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא פָּתַר קְרָיָא בַּסּוֹטָה, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, הִיא שֶׁחָטְאָה עַל בַּעֲלָהּ שֶׁהוּא זָנָהּ וּמְפַרְנְסָהּ וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (במדבר ה, כא): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה. וְהוּא עֵד (במדבר ה, יג): וְעֵד אֵין בָּהּ. אוֹ רָאָה (במדבר ה, יג): וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָּׁהּ וְלֹא מֵעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אוֹ יָדָע (במדבר ה, יג): וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, אִם לֹא תַגִּיד לַכֹּהֵן (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ.