וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃
ספרא
[ו] "והשלחתי בכם את חית השדה" – אין לי אלא חיה משכלת. חיה שאינה משכלת מנין? תלמוד לומר (דברים לב, כד) "ושן בהמות אשלח בם". יכול יהיו נושכים ולא ממיתין? תלמוד לומר "עם חמת זוחלי עפר" – מה אלו נושכים וממיתים, אף אלו נושכים וממיתים. כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית ושור נושך וממית.
ספרא
[ז] "ושכלה אתכם" – אלו הקטנים. "והכריתה את בהמתכם" – מחוץ. "והמעיטה מכם" – מבפנים. "ונשמו דרכיכם" – 'דרך' "דרכיכם" – לרבות שבילים גדולים וקטנים.
מדרש לקח טוב
צדו צעדינו. שלא היה יכול אדם לצאת בשוק ומיד נופלים עליו צועקים הנה היהודי עובר. קרב קצנו וגו' כי הגיע זמן הפורענות ונתמלאת הסאה וכן הוא או' (ישעיה ט ד) כי כל סאון סואן ברעש וגו' ס"א צדו צעדינו נשמו צעדי אורחותינו כמו (ויקרא כו כב) ונשמו דרכיכם מתרגומי' ויצדיין אורחתכון.