ויקרא כו:לג מדרש: ספרא, במדבר רבה, איכה רבה ותנא דבי אליהו רבה

[א] "והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה" – זו מדה קשה לישראל; שבשעה שאדם גולה מתוך כרמו ומתוך ביתו וסופו לחזור, כאילו אין כרמו וביתו חרבים. אתם – אין אתם כן! אלא "והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה". מפני מה? שאין סופכם לחזור.

[ו] "ואתכם אזרה הגוים" – זו מדה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד, הם רואים זה את זה ומתנחמים – ואתם, אין אתם כן! אלא עתיד אני לזרות אתכם לבין כל האומות כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה לחברתה, שנאמר (ירמיהו טו, ז): "וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ".

דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָה בַּגָּלוּת, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַמִּצְווֹת נִתְחַיְּבוּ שִׁלּוּחַ, זֶה גָּלוּת, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, אֵין וִישַׁלְחוּ אֶלָּא לְשׁוֹן גָּלוּת, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. מִן הַמַּחֲנֶה, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה חוֹנָה. כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ, רָמַז לָהֶם שֶׁאִם יַעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַלָּלוּ: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, יִתְחַיְּבוּ גָּלוּת. צָרוּעַ, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מַה מְּצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְטַמֵּא בְּבִיאָה. זָב, זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁאֵלּוּ וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין עַל יְדֵי שִׁכְבַת זֶרַע. טָמֵא לָנָפֶשׁ, אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים, שֶׁהֵן מְטַמְאִין עַצְמָן וּמְטַמְּאִין הָאָרֶץ בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וּתְנֵינַן כֵּן (משנה אבות ה-יב): גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְעַל שְׁמִטַּת הָאָרֶץ. עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כֵּיצַד, הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, ל): וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וגו', וּכְתִיב (ויקרא כו, לג): וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וגו', אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם לְיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְאַתֶּם רוֹצִים בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אַף אֲנִי אַגְלֶה אֶתְכֶם לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְכָךְ וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי רַבִּי יוֹסֵי כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל פְּרוּצִין בַּעֲרָיוֹת שְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, טו): וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים כֵּיצַד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, לג): וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ וגו', מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁשְּׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וּמִסְתַּלֶּקֶת הַשְּׁכִינָה, וּמִפְּנֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם. וּדְבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּלְכָךְ גָּלוּ וְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא (גמרא יומא ט-ב): מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים: וְגִלּוּי עֲרָיוֹת: וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דִּכְתִיב (ישעיה כח, כ): כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וגו', אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן קָצַר מַצָּע זוֹ מִלְּהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד, (ישעיה כח, כ): וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כִּי מָטֵי רַבִּי יוֹנָתָן לְהַאי קְרָא בָּכֵי, אָמַר מַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם, תֵּעָשֶׂה לוֹ מַסֵּכָה צָרָה. גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, טז): וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וגו'. שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב (מלכים ב כא, טז): וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד וגו', וּלְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלשׁ פֻּרְעָנֻיּוֹת כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ג, יב): לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וגו', וְהַשִּׁלּוּחַ הַזֶּה אָמוּר בְּגָלוּת בָּבֶל. (במדבר ה, ג): מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, הֲרֵי זֶה אָמוּר כְּנֶגֶד גָּלוּת מָדַי, שֶׁהָלְכוּ מִבָּבֶל לְמָדַי, וּלְפִי שֶׁלֹא יָצְאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁגָּלוּ לְמָדַי לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר כָּאן מַחֲנֶה, וְלָמָּה כְתִיב בְּגָלוּת מָדַי מִזָּכָר עַד נְקֵבָה, רָמַז לָהֶם שֶׁעֲתִידָה מַלְכוּת מָדַי לִגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד וגו'. (במדבר ה, ג): אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם, הֲרֵי זֶה אָמוּר כְּנֶגֶד גָּלוּת אֱדוֹם שֶׁהֶחֱרִיבוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם. וְלָמָּה סָמַךְ גָּלוּת אֱדוֹם אֵצֶל גָּלוּת בָּבֶל, לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבָּבֶל חָרַב הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלָה יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָשׂוּ אֱדוֹמִיִּים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קלז, ח): בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, הַכָּתוּב קוֹרֵא לֶאֱדוֹם בַּת בָּבֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּת מָדַי מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם בַּמִּקְרָא, לֹא עָשָׂה הַכָּתוּב כֵּן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּת מָדַי לֹא בָּא אֶלָּא מִכֹּחַ גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁכְּשֶׁגָּלוּ לְמָדַי מִבָּבֶל יָצָאוּ. (במדבר ה, ג): וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, הֲרֵי זֶה אָמוּר כְּנֶגֶד שִׁעְבּוּד יָוָן, וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר בָּזֶה שִׁלּוּחַ שֶׁלֹא הִגְלוּם מֵאַרְצָם, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בָּזֶה טֻמְאָה שֶׁטִּמְאוּ יְוָנִים אֶת הַהֵיכָל בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם. (במדבר ה, ג): אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם, רָמַז לָהֶם שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם. תָּנֵי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם, גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, כז): הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ וגו'. גָּלוּ לְבָבֶל, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וגו'. גָּלוּ לְעֵילָם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לֶאֱדוֹם, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם. וּכְשֶׁהֵן פְּזוּרִין, שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג): וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וגו', וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְשָׁב, וְאוֹמֵר (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה וגו'. (במדבר ה, ד): וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, גָּלוּ. (במדבר ה, ד): כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה דִּבֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שֶׁאִם יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה בַּמַּלְכֻיּוֹת שֶׁיִּהְיוּ שָׁם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּצָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, א ו): וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וגו' וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וגו' וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ וגו'. כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְהֵם נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, טו): בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן. וּכְשֵׁם שֶׁמְצֹרָע וְזָב וּטְמֵא נֶפֶשׁ לֹא יִטְהֲרוּ לְעוֹלָם עַד שֶׁיָּבוֹאוּ בְּמַיִם טְהוֹרִים, כָּךְ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְרֹק עֲלֵיהֶם מַיִם טְהוֹרִים וּלְטַהֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וגו'.